קני "בני משה" ביפו בעזרת חובבי-ציון, שלא תפס עמדה חיובית מוחלטת כלפי הדת, פרשו היא והרי"מ פינס מ"בני משה", ובהיות ובעקב הגזירות החמורות שהנהיג אז השלטון הטורקי אחרי העליה הגדולה של "תקופת טיומקין" הקצרה, למנוע את עלית יהודים והתנחלותם על הקרקע בארץ, נצטמצם מאד חוג הפעולה של לשכת חובבי ציון ביפו, - מצא לו רי"א בן-טובים שדה פעולה לעסקנות צבורית חרדית בקרב הישוב ביפו. יחד עם חבריו ר' משה בצלאל טודרוסוביץ ור' זרח ברנט פעל למען שכלול התלמוד-תורה "שערי תורה", להקמת בניניו בנוה שלום ולייסוד "ישיבה" כהמשך לו. במשך כמה שנים ניהל את הת"ת והישיבה והכניס בהם תיקונים פדגוגיים ושכלולים.
בתרנ"ט עבר עם משפחתו לירושלים ופעל שם, יחד עם הרי"ד פרומקין, כחבר הנהלת בית מושב זקנים וזקנות. עוד מעת בואו ארצה בחבר הועה"פ של חובבי ציון היה בעניני מושב זקנים הירושלמי בא-כח ומורשה מטעם הגביר הנדבן ר' אריה ליב פרידלנד מפטרבורג; ומאחר שמקומו של המוסד בעיר העתיקה לא התאים למטרתו ולא התאים להרחבה, לכן רכש הרל"א בן-טובים, ב-10.000 פרנק שהשיג מהגביר פרידלנד למטרה זו, את המגרש הגדול במעלה רחוב יפו שבקצה העיר, ופעל במרץ להקמת בניני המוסד על המגרש הזה וכן בכל הנחוץ למען החזקת המוסד ושכלולו. היה גם חבר הנהלת בית חינוך עוורים ונשיא אגודת "בני ישראל" למלחמה במיסיון ולהרמת כבוד ישראל. בתרס"ו השתתף ביסוד אגודת "אחיסמך" להגנת עניניהם ושיפור מצבם של פקידי המוסדות.
בתקופת משטר הקאפיטולציות שלפני מלחמתהעולם הראשונה היה במשך שנים רבות חבר בית-הדין שליד הקונסוליה הרוסית, שהיה שופט נתינים רוסיים (רובם הגדול יהודים) בענינים שלשלטונות הטורקיים לא היתה בהם שליטה עליהם.
היה נואם ודרשן בדברי תורה ובעניני צבור ודבריו עשו רושם רב על שומעיו בירושלים וביפו.
הלה מראשוני עסקני המזרחי בארץ ואחרי הכיבוש הבריטי נבחר כציר לועידה הארצית של המזרחי. עד ימיו האחרונים היה פעיל במסירות ב"משמרת שבת" בירושלים ועבד בהתנדבות במזכירות של אגודה זו.
בעודו אברך צעיר ברוסיה פרסם חוברת בשם "עצת שלום" או "דבר בעתו" למען יסוד בתי-ספר דתיים-לאומיים ברוסיה. אח"כ פרסם את החוברת "הגיוני אב" (דברי הדרכה ומוסר לבר-מצוה, שהצטיינו בסגנונם וברעיונותיהם), חוברת "גאון יעקב" (קובץ מדרשותיו ונאומיו). כתב מאמרים רבים ב"החבצלת" בשאלות היהודיות והלאומיות ובעניני הצבור. השאיר אחריו בכתב-יד ספר המכיל את צוואתו לבניו וביתו אחריו, יחוס משפחתו, אגדות וסיפורים מזקנו ר' שמואל חסיד, וספר גדול בשם "רמתים" (חידושי תורה וביאורי מקראות ואגדות חז"ל).
נפטר בירושלים, כ"ג אדר תרפ"ו.
צאצאיו : רבקה אשת יצחק מרדכי סחרוב, זלמן (סופר ומורה), שמואל, סלובה אשת יעקב מלך , פרידה אשת שאול אייזיק ליפשיץ, עלקה דבורה אשת עזרא פורר, ברוך (ממנהלי אפ"ק בת"א), זהבה אשת משה גינזבורג (פיק"א).
שלמה הומינר
נולד בירושלים, בשנת תרל"ט (1879), לאביו הרב והעסקן ר' שמואל הומינר מברזין (ממיסדי השכונות מאה שערים ובית יעקב ובית-היתומים דיסקין) ולאמו בריינה רבקה בת הרב החסיד ר' דוד הלוי זלדוביץ ממינסק, ממשפחת האדמו"רים מליובאוויטש.