הצליח ומצבו היה קשה, כי לא רצה להשאר עוד סמוך על שלחן חותנו, אלא לפרנס בעצמו את אשתו וילדיו.
באותו הזמן ביקר בירושלים סיר דוד ששון מבומביי שבהודו, ובשמעו על האברך המופלא והמופלג בתורה הזמינו אליו להכירו ומשמצא חן בעיניו הזמינו להיות מחנך ומורה לבניו, ואף נתן לו סיכויים, שלאחר זמן יוכל להיות רבה של עדת ישראל בבומביי. ארבע שנים היה בבית המיליונר האציל בבומביי, הצליח בעבודתו החינוכית ונתחבב על בני המשפחה ועל כל מכיריו ואף הסתגל לנימוסים ולמנהגים השוררים שם, ובינתיים היו אשתו וילדיו בבית חותנו בירושלים והוא שלח להם כסף לפרנסה.
לאחר ארבע שנים, כשהציע לו ששון לקבל משרת רבנות בבומביי, הודיע שאינו רוצה בשום פנים להסיג את גבולו של הרב הזקן. אז הציע לו ששון, שיסע לירושלים ללמוד שחיטה ובדיקה ואחרי שיעמוד בבחינה וישיג "קבלה" (תעודת-סמיכה לשוחט) יבוא עם בני ביתו לבומביי ויתמנה לשו"ב בעדת ישראל שבעיר ובזה לא יסיג גבולו של שום אדם, כי העדה זקוקה לשוחט שיהיה גם גדול בתורה וחביב על הבריות.
משגמר את לימודיו ובחינותיו להלכה ולמעשה והוסמך לשו"ב וכבר עמד לצאת עם בני-ביתו להודו, בהיותו בנמל יפו עם אשתו וילדיו, מוכנים להפליג באניה לבומביי, בא אליו רץ שלוח מאת מנהל פקידות הבארון בראשון לציון שיבוא אליו לשיחה בדבר מינויו לשו"ב ורב בראשון לציון. ר' יעקב מרדכי ראה בכך אות מן השמים, להצילו מיציאה מארץ הקודש, ואף כי התנאים החמריים והסיכויים נראו דלים ופחותים בהרבה מאשר בבומביי, כאהוב נפשו של סיר דוד ששון, בכל זאת העדיף את המשרה הדלה בארץ על המשמנים שבארץ נכריה, ובחשון תרמ"ט החל לשרת את עדת ראשון לציון.
כאן התמסר ברוב מרץ לעבודה רבת ענפים לטובת הצבור. נוסף על תפקידו כשוחט ובודק היה פוסק שאלות איסור והיתר, מפשר בין מתדיינים לפי דין תורה, מוהל, מנהל ספרי הילודים (מטריקולה), מסדר חופה וקידושין, מרצה בשיעורי תורה למבוגרים בבית הכנסת, גבאי בית-הכנסת הגדול, מורה לתלמוד בעברית בבית-הספר של המושבה, קורא בתורה, ממיסדי תלמוד-תורה ומנהלו, ראש חברת "גומלי חסד של אמת'', גומל חסד עם החיים והמתים, מסביר פנים לכל אדם וחביב ומכובד על כולם בהדרת פניו ובמדותיו התרומיות. בשבתות ובחגים היה מרצה במדרשי חז"ל לקהל בבית-הכנסת ובזמנו הפנוי היה עוסק בתורה ובמעשים טובים כל ימיו.
נפטר בראשון לציון, כ' אדר תרפ"ח.
צאצאיו: אטה אשת יעקב איכילוב, יוסף (הרוקח בקהיר - ז"ל), רחל אשת מיכאל לוין (רחובות), פנינה אשת אייזיק קרנר (קליבלנד), חסידה אשת שמעון כהנוב (קהיר), שפרה אשת דוד טוליפמן (ראשון לציון), לאה אשת ליב אברמוביץ (תל-אביב), חיה אשת אבשלום גיסין, חיים ליב (קהיר), שושנה אשת דב גיסין (ראשון לציון) וברוך (מלבורן-אוסטרליה).
אהרן נחמני
(שם משפחתו לפנים : שוכהאלטר ). - נולד בעיירה צ'ימראוויץ, פלך פודוליה, אוקראינה, בשנת תרמ"ה (15.2.1885), לאביו ר' ניסן , חסיד ותיק בין חסידי הוסיאטין ובויאן לבית ר' ישראל מריז'ין-סדיגורה. למד בחדר ואח"כ ב"קלויז" (בית-המדרש) של חסידי סדיגורה ואגפיה בקמיניץ-פודולסק. בהיותו בן 10 אירש אותו אביו שלא מדעתו עם ילדתו של חסיד אחר שנפגשו בבית הרבי, והשידוך היה תלוי ועומד לכשיגדלו הילד והילדה. אך כשגדל אהרן נתפס בשנתו ה-16 לקריאה בספרות עברית חדשה ולציונות. וכשמצאוהו בבית-המדרש קורא "אשמת שומרון" של מאפו בהצנע בתוך הגמרא, בטל השידוך בהסכמת הרבי, והוא התמסר מאז לפעילות ציונית גלויה ונעשה מזכיר האגודה הציונית הששית בקמיניץ-פודולסק.
בתרס"ו נשא לאשה את אסתר בת ר' דוד פריצ'רט מאודיסה.
כשנתן את דעתו לעלות ארצה עם משפחתו למד תחילה את מלאכת הגילוח והתספורת שיהא לו מקור פרנסה בארץ, ובערב סוכות תרע"ד הגיע ליפו וביקש לו מקום פרנסה בארץ. אז היה בפתחתקוה ספר שהתערב בפוליטיקה המקומית כאזרח ותיק. הדבר לא היה לרצון לבעלי המקום, ומכיון שנמצא להם ספר חדש שבא זה עתה מחו"ל ואין חשש שיתערב בעניני המקום, שכן לא בקלות יכול אדם חדש להתמצא בהם, עזרו לספר הותיק להסתדר בחיפה וקבלו במקומו את אהרן נחמני. אולם בחדשים מעטים כבר התמצא בעניני המקום, וביחוד מאחר שעם גידול העליה התישבו בפתח-תקוה הרבה אנשים חדשים, בעלי מלאכה, סוחרים וחקלאים, שלא נמנו על ראשוני המושבה ומשפחותיהם וגם הם תבעו את חלקם בחיים הצבוריים. קודם כל היה מיוזמי ארגון