ד"ר בן-ציון זאב (וולאדימיר) וינשל
נולד בגרודנה, בשנת תרכ"ד (26.12.1863), לאביו שאול (בוגר בית-המדרש הממשלתי לרבנים בוילנה מורה, מזכיר מערכת "ווסחוד" ורב מטעם הממשלה בטיפליס, ואביו היה מורה ומחבר הספר "מורה כללי ללשון עבר") ולאמו סיציליה בת אברהם קצנלבויגן מוילנה (מחבר ספר עברי בפיסיקה וטכניקה, גילה את מעינות המרפא בדרוסגניק).
קיבל חינוך עברי וכללי בגימנסיה הקלאסית במינסק, ובשנות 1882/83, בתקופת תנועת ביל"ו היה חבר באגודת חובבי ציון במינסק בעודנו תלמיד ובחתימת "לינין" פרסם אז ספור מחיי הנוער באותה תקופה, - ומאז היה ציוני פעיל ומסור כל ימיו. אחרי סיום הגימנסיה למד מדעי הטבע באוניברסיטת פטרבורג, והועבר לאקדמיה צבאית רפואית - דבר נדיר מאד לגבי יהודים בתקופה ההיא. ביום 19.11.1888 הוסמך בתואר דוקטור לרפואה. ב-1890 היה רופא בביתהחולים לפועלים בפטרבורג. ב-1891 נשא לאשה את קארולינה בת אריה ופייגה לנדאו ממוהילוב.
מצב בריאותו לא איפשר לו לשרת בצבא ולכן נשלח לשרת בקאוקאז כרופא ממשלתי ולהלחם במגפות המסוכנות, ובעבודתו זו הגיע לגילויים חשובים בבקטריולוגיה של טיפוס הבהרות, שפרסמם בהרצאות לרופאים ובירחונים מקצועיים. זה היה בשנת 1902, בעת מגפת החולירע בבאקו עיר הנפט. אז נשלח שמה כבקטריולוג ורופא, מפקח מעונות הילדים ובתי-החולים העירוניים. במשך זמן המגפה עבד בצריפי החולים הנגועים בחולירע ואח"כ ניהל יחד עם אשתו ביתההסגר הימי בזיק ואת בית-החולים למחלות מידבקות שלידו. בן עבד זמנית בפלך קובאן, מרכז "היהודים ההרריים" שבקאוקאז, במלחמה במגפות חולירע ואסכרה. אך במקום-עבודתו הקבוע היה בבאקו במשך עשרים שנה (1902 - 1922). כמעט כל הזמן היה מזכיר הסתדרות הרופאים בבאקו ויו"ר בסניפים שונים, וכן עורך הפרסומים המדעיים של ההסתדרות, חבר ועדות עירוניות וממשלתיות, פעיל בא גודות סוציאליות. ותרבותיות. בשנות מלחמת-העולם הראשונה שרת בתפקיד רופא-קולונל וניהל בתיחולים צבאיים, קיבל אותות-כבוד ותואר יועץ המדינה, ואחרי המהפכה נבחר מטעם יהודי באקו לחבר מועצת העיריה. כתב בעתונים ציוניים ברוסית, וכן כתב בקביעות פיליטונים ורשימות בקורת בעתונים הרוסיים של באקו וטיפליס ואחרי המהפכה גם ב"פראבדה" המוסקבאי.
היה פעיל בחיים הצבוריים של היהודים בבאקו. הצטרף לציונות מראשיתה. היה חבר תמידי בועד הציוני שבעיר ולעתים קרובות גם יושב-ראשו. נבחר לקונגרסים הציוניים השמיני (האג, 1907), העשירי (באזל, 1911) והאחד-עשר (וינה, 1913) וכתב מהם ידיעות ורשימות לעתוני באקו וטיפליס, ובשנות 1917/20 ערך את העתון של ציוני קאוקאז (ברוסית) "יוורייסקי קאווקאזסקי וויסטניק".
ב-1909 ביקר עם בניו בארץ ובשובו עורר את התענינות יהודי קאוקאז כלפי המפעל הארצישראלי, ואחרי המהפכה ב-1917 נבחר לועידה הציונית הקאוקאזית והיה סגן יושב-ראשה.
ביולי 1922 עלה ארצה והתישב בחיפה. מיולי 1923 עד יולי 1924 עבד כרופא המושבה ברחובות ומאז עד אפריל 1926 כרופא סניטרי עירוני בתל-אביב וערך את הסטטיסטיקה הסניטרית, ועם ביטול המחלקה שעבד בה עבר לחיפה והמשיך לעבוד כרופא פרטי.
מעת בואו ארצה היה חבר הועד המרכזי של הסתדרות הרופאים בארץ-ישראל, ובינואר 1928 נבחר ליו"ר סניף חיפה. השתתף ביסודה ובניהולה של האגודה למלחמה בשחפת בחיפה ופעיל באגודת "לינת הצדק" לעזרת חולים עניים.
כתב מאמרים רבים בעניני רפואה, ובשנותיו האחרונות הכין לדפוס ספר על תולדות הישוב היהודי והציונות בקאוקאז, אך בגלל מחלתו לא הספיק לסיימו.
נפטר בחיפה, ט"ז כסלו תש"ד (13.12.43).
צאצאיו : ד"ר יעקב (רופא בת"א); ד"ר אברהם (עורך-דין בחיפה) ; אליעזר ז"ל (מהנדס); רות (רעיה) אשת עוה"ד חיים גלובצקי בחיפה.
צדוק (זיגפריד) ון וריסלנד
נולד בהארלם, הולנד, בשנת תרמ"ו (1886), לאביו אדולף . קיבל חינוך יהודי וכללי. למד משפטים באוניברסיטת ליידן, הולנד, הוסמך לעורך-דין ועסק במקצועו ברוטרדם, בשנת 1910. הצטרף לתנועה הציונית ובמשך שנים אחדות היה מזכיר ההסתדרות הציונית בהולנד.
נשא לאשה את שמחה , אחותו של אליעזר (זיג פריד) הופיין , המנהל הראשי של בנק אנגלו-פלשתינה בארץ ישראל.
ב-1919 עלה ארצה ונתמנה לגזבר "ועד הצירים" ואח"כ בהנהלה הציונית. התאמץ בכל יכלתו לשמור