בימי מלחמת העולם השניה נבחר לגזבר כבוד של הועד ל"קרן בריטית לעזרת נגועי המלחמה". עומד בראש הנהלת קרן הקיימת לישראל וחבר הנשיאות במועצת ה"מכבי" בפתח-תקוה.
צאצאיו: מרדכי (רופא), אביבה אשת אביגדור סגל ועמנואל (אגרונום).
פראנס ואן דר-הורן
בפספורט ההולנדי שלו היה רשום בשמות: פרנסיסקוס, יעקובוס, יוספוס, אוגוסטוס, מרינוס, רינלדוס, שרלס.
נולד בהאג, הולנד, 4.5.1891, לאביו ויליאם . גמר בי"ס עממי ותיכוני ומחלקה לעתונאות באוניברסיטת האג והוסמך לדוקטור לעתונאות. עבד בפועל בעתוני הולנד והתמסר להפצת שפת-אספראנטו כאמצעי לפיתוח אחוה בין העמים. ערך הצגות לילדים באספראנטית וקיבל אות-הצטיינות על כך.
ב-1912 יצא מארצו בחבורה קטנה, שקראה לעצמה "חבורת מסע בעולם", לסייר את ארצות העולם ואחרי תום המסע יכתוב כל אחד ספר על רשמיו. בחבורה היו חוץ ממנו יהודי אחד ושמו אברהם מוזל ועוד איש ואשה הולנדים. דרך ארצות מרכז-אירופה, הבלקן, טורקיה, מצרים וסוריה הגיעו באביב 1913 לארץ-ישראל ונפגשו בראשונה עם פועלים עברים בחות מגדל, והחליפו ביניהם שירים וריקודים ושיחות על אחוה בין העמים. שני ההולנדים המשיכו את מסעם, אברהם מוזל נשאר עוד זמן-מה בארץ וחזר להולנד, ופראנס דבק בצבור החלוצים העברים והשתקע בארץ. למד את השפה העברית עד כדי יכולתשימוש גמורה בדיבור ובכתב, וגם אידית למד על כל מכמניה. עבד בתור פועל בבן-שמן, ברחובות, בנס-ציונה ובכרמי השקדים בבאר-יעקב. עם כניסת טורקיה למלחמת-העולם הראשונה עמד לחזור למולדתו, אך נמלך בדעתו ונשאר בקביעות בא"י. נשא לאשה את צלה אחותו של נחום הורביץ מכפר גלעדי ובנה בית בישראל וגידל את בניו ליהודים טובים ונאמנים. השתתף בהגנת רחובות כשהתנפלו עליה ערביי כפר זרנוקה ובהגנת תל-חי יחד עם יוסף טרומפלדור . כחבר בכפר גלעדי טיפל בעצי הפרי ורשם תצפיות רבות על טבע העצים והטיפול בהם. אחרי המלחמה יצא בשליחות מחלקת ההתישבות לקנות פרות בהולנד, מולדתו לשעבר, בשביל המשקים העברים. השתתף עם הראשונים בעליה על אדמת עין-חרוד, עבד, סבל וקדח כיתר החלוצים מבני ישראל. עבד 15 שנה בשרות פיק"א כמדריך חקלאי בגליל העליון ובנה את ביתו במטולה, שקד על שיפור ערכי הנוף ויסד ועד מקומי למען סלילת שביל הגון אל מפל-המים "התנור" ושיפור סביבתו.
בשנים האחרונות, אחרי תום שרותו אצל פיק"א, התלבט בקשיים חמריים, אך דבקותו בארץ ובעם שבחר לו לא פגה.
שלח מאמרים לעתון של פועלי-ציון ההולנדיים בגרונינגן.
בימי מלחמת-העולם השנית הלך לעבוד במחנה צבאי ליד באר טוביה. שם נפטר ביום 4.5.1946 והובא לקבורה בכפר-גלעדי.
שמואל נתן וילסון (וישניצקי)
נולד באחוזה פודראיסק, שבין העיירות וולקוביסק ופורזאבה שבפלך גרודנה (פולין), כ"ז כסלו תר"ל (1869), לאביו יעקב מאיר וישניצקי , חוכר האחוזה ומשרפות היי"ש שבה. למד בחדר בעיירה פורזאבה הסמוכה ואח"כ בישיבה יחד עם משה אביגדור עמיאל (שהיה אח"כ רב ראשי בת"א). באביב תרמ"ו, כשאכלה דליקה את גג בנין המושבה, נסע לביאליסטוק, למד במשך שלש שנים את מלאכת הבנאות, התמחה עוד שנתים, קיבל תעודת אישור משר-הפלך כבנאי אומן. עסק בקבלנות בנין בהצלחה. בגלל המשבר ב-1899 יצא לאמריקה, התישב ב-1900 בהארדפורד שבמדינת קונקטיקט (ארה"ב) והסתדר בזמן קצר בתור קבלן בנאי. במשך הזמן התאזרח שם ושינה את שם-משפחתו לוילסון.
שם יסד אגודת "בני ציון" וברצותו לתת חינוך עברי לילדיו הצליח להשפיע על האגודה, שתיסד גן-ילדים עברי. הגן הצליח מאד וזכה לתהילה מפי המטיף צבי מאסליאנסקי . אח"כ יסד תלמוד-תורה לילדים גדולים יותר בעזרת ר' משה דוד שוב מראשפנה, שהיה מנהל המוסד, והבילויי אריאל דב לי בוביץ מגדרה, שבא אז לאמריקה מפני צוק העתים, היה מורה בו.
נשא לאשה את טובה בת ר' אברהם שצגלוויצקי . תוך פעולתו הציונית כיו"ר אגודת "בני ציון" בהארדפורד, כחבר במיסדר "בני ציוך בניו-יורק וכחבר ב"היברו אינסטיטוט", גבר בו הרצון לעלות ארצה. התשובה שקיבל מלשכת המודיעין שבת"א בהנהלת מנחם שיינקין לא היתה מעודדת, אך מכתבו של האכר