המדעית והספרותית, ובשנת תש"ז פירסם ספר על שניאור, שבחלקו הוא חדש מעיקרו, וספר גדול על טשרניחובסקי, שהוא כולו חדש מעיקרו.
יהודה בוסקלה (בושקילא)
נולד ביפו, בשנת תרכ"ה (16.12.1864), לאביו שלמה . נתחנך חינוך מסורתי, ובן 13 יצא ללמוד במקוה ישראל נגד רצון הוריו (בית-הספר היה מוחרם מצד החרדים הקנאים שבעדה האשכנזית, וכמה ספרדים נגררו גם הם אחרי קנאות זאת, ומחוסר תלמידים היתה ההנהלה משלמת לכל תלמיד, לתמיכה, מג'ידיה ליום). בן 17 גמר בהצטיינות את בית-הספר ונשלח יחד עם אברהם בריל ופרץ פסקל מטעם ההנהלה להשתלם בבית-ספר גבוה לחקלאות בצרפת. בגלל מרדנות וסירוב לקבל מרות גורש מבית-הספר ונתקבל לעבודה כפועל אלמוני עוזר לגנן של הבארון בנימין רוטשילד בגן ארמונו בפאריס. במקרה התענין הבארון בו ובגורלו בעקב פגישה אתו בגן בשעות העבודה, וכשנודע לבארון על מוצאו מארץ-ישראל ופרשת חייו עד עתה, שלח אותו ללמוד בבית-הספר הגבוה לחקלאות בוורסאיל, בו למד שלש שנים והוסמך לאגרונום.
חזר ארצה, נשא לאשה את שרה בת ישראל רבינוביץ-כרמילביץ , ונתקבל לעבודה בפקידות הבארו במושבות. עבד בראשון לציון, פתח תקוה, יסוד המעלה, זכרון יעקב וחדרה. בזכרון-יעקב יסד תחנתנסיונות לגידול עצי-פרי, על חלקת הקרקע שהיא כיום פרדס קויפמן, ונטע שם שסקים, תה ו-80 זנים של עצי זית, נטע את פרדס הבארון על אדמת נזלה על שטח של 150 דונם, שתל ונטע 30.000 עצי זית בבת-שלמה, פיתח את גידול תות-השדה ועצי-פרי רבים מסוגים שונים. נתחבב על נכבדי הערבים בסביבה וביחוד על השייך מיפלח מאדמת קאבארה, קיבל ממנו במתנה שני סוסים גזעיים, ותודות לקשרים אלה עלה בידו לעזור בגאולת אדמת זרעניה. בחדרה השקיע הרבה ידיעה ומרץ ביבוש הביצות ובנטיעת יערות האקליפטוס.
בתרנ"ו נתמנה מטעם הוואלי הבירותי (שר-הפלך) לקצין חקלאי גבוה במלחמה בארבה, שפשט בנגב, בסביבת באר-שבע.
במשך שרותו בפקידות ראה את עצמו לא כשליט ממונה מגבוה, אלא כאחד מהעם, שותף לדאגותיו ולסבלותיו והשתדל לעזור במדת יכלתו לעניים ולסובלים ועל כן קראו לו בזכרון יעקב "הקונסול של העניים". בגלל יחסו זה לאכרים הסתבך לא פעם בריב עם חבריו בפקידות, בדרשו גם מהם יחס של כבוד לישוב ולמפעליו ולאכרים הנושאים בעול פיתוח הארץ, וכשלא יכול עוד להמשיך בעבודה לפי שיטותיהם: או להטותם לדרכו התפטר מהפקידות והתנחל כאכר בחדרה.
בעקב הצטננות קשה חלה בדלקת הריאות ונפטר בזכרון יעקב, כ"ג חשון תרס"ה (1.11.1904).
צאצאיו: שלמה (סלומון) היה מורה וסגן-מנהל במקוה ישראל, ואח"כ באלכסנדריה; יעקב , השתתף במלחמת-העולם הראשונה כמתנדב בצבא צרפת ונפל בקרב ליד וורדון; ראובן (סוחר); אליס , אשת מאיר ג'מס בפורט סעיד; מרים , אשת יעקב גוטמן; קלייר , אשת יחזקאל ברוך בפורט סעיד.
צפורה (פאני-פייגה) קלוזנר
בת ר' אריה ויירניק. -נולדה בי"א בניסן תרל''ד בקונסטנטין-ישן - פלך ווהלין (אוקראינה). מוצאה מרבנים מפורסמים, שעלו בשעתם לירושלים ומתו שם. - אשתו של הפרופיסור יוסף קלוזנר.
קיבלה חינוך כללי ולאחר שסיימה את חוקלימודיה בגימנסיה ממשלתית יצאה להשתלם בחוץ לארץ באוניברסיטה שבהיידלברג, במחלקה למדעי הטבע, ולמדה שם שנתיים.
עם הפרופ' קלוזנר, שעתיד היה להיות בעלה, נפגשה בהרצאה אחת שלו על הקונגרס הציוני השלישי, והרצאתו עשתה עליה רושם עמוק. אחר ההרצאה ניגשה למרצה והודתה לו מקרב לבה בעד העונג הרוחני, שגרם לה בהרצאתו היפה. ומאז היו נפגשים יותר ויותר ושוחחו על הספרות, על היהדות ועל הציונות. הפגישות הלכו ותכפו, ונסתיימו בזה, שבראש חדש אייר תרס"א 10.IV.1901() הוחגה חתונתם ברוב פאר באודיסה.
באותו פרק זמן נעשתה ציונית נלהבת והיתה יושבת-ראש ב"בנות ציון" שבאודיסה, שנוסדה ע"בתיה לויצקי אחותו של הפרופ' נחום סלושץ ועלידה.
אחר חתונתה נתקשרה לפרופ' קלוזנר בלב ונפש ולא נפרדה ממנו אפילו לזמן קצר. היא היתה מבקרת את הרצאותיו ואת האסיפות, שבהן הופיע בנאומים, בועידות וקונגרסים - לכל מקום הלכה עמו והיתה "הכוכב שלו על דרכי-חייו". אפילו להרצאותיו באוניברסיטה העברית, למרות גילה המכובה היתה באה תמיד' יושבת על ספסל-הסטודנטים ושומעת מתוך קשב