רב את שעוריו בספרות העברית ובהיסטוריה ישראלית.
היתה עסקנית ציונית ידועה. היתה נשיאת "בנות ציון" באודיסה, חברה פעילה בנשיאות של "האגודה הציונית העיונית" שם, והשתתפה בתור צידה בקונגרסים הציונים החמישי, התשיעי והעשירי.
בפעם הראשונה בקרה בארץ ישראל ביחד עם בעלה בשנת 1912, ובחנוכה תר"פ (דצמבר 1919) באה עם בעלה להשתקע בארץ.
בארץ-ישראל טיפלה בבעלה והשתתפה בכל עבודתו הצבורית והמדעית, ושימשה לו מקור השראה וכוחיצירה ועידוד בימים כתקונם ומקור נחמה בימים קשים. ואין ספק, שבטיפול זה היה לה חלק לא קטן באוצרות הגדולים, שהעניק לספרות ולתרבות העברית הפרופ' יוסף קלוזנר. ואולם היא היתה גם פעילה מאד במובן הצבורי. היתה חברת ועד "בית העם" בירושלים, נשיאת "בנות-ברית" במשך שלש שנים, חברת הועד של "בית הספר לבנות" בירושלים, חברה בועד של "בית הספר הלאומי לילדות" בירושלים, חברה בועד של נשי ברית הציונים הכלליים.
כמו-כן היתה אחת מן המיסדות של "התאחדות הנשים העבריות לשווי זכויות", צירה של אספת הנבחרים השניה והשלישית. מלבד זה היתה תמיד מפיצה שקלים ומתרימה לטובת הקרן הקיימת לישראל ועסקה בהפצת הלשון העברית, שלמדה אותה על בוריה כשכבר היתה בשנות-העמידה.
פירסמה כמה מאמרים בעתונות היומית והחדשית (האשה) על "התאחדות הנשים לשווי זכויות". חלתה זמן קצר, וביום כ' בסיון תש"ה מתה בלא ייסורים ממושכים ונקברה בבית העלמין בירושלים כשאחר מיטתה הלכו אלפי מכבדים ומוקירים. על שמה יוקם בית חולים בנתניה ע"י מרכז קפת חולים לעובדים לאומיים.
ד"ר יעקב משה רפאל פרנד
בן אליעזר. - נולד ב-21 לינואר 1906 בעיר קרקוב (גליציה).
קבל חנוך מסורתי ב"תלמוד תורה" ובבית המדרש. כשגדל למד בבית ספר תיכוני, באוניברסיטה שבקרקוב בפקולטה הרפואית וקבל תואר ד"ר לרפואה. השתלם במחלקה למחלות עצבים בבתי חולים בוינה, ויחד עם זה השתלם במדעי הפסיכואנאליזה. חזר לקרקוב ועסק ברפואה.
התבלט בעבודה ציונית עוד בהיותו בעיר מולדתו, והודות לפעילותו ולכושר עבודתו הצבורית נבחר למרכז הארצי של הציונים הכלליים בגליציה המערבית. ממיסדי תנועת הנוער הציוני הכללי בפולניה, היה פעיל בתנועת "עקיבא" ונבחר למרכז התנועה ולהנהלת "הנוער הציוני". היה חבר מרכז נוער ציוני אקדמאי "השחר", ובעוד מוסדות ציוניים, שהיו באותה שעה בקרקוב.
בשנת 1933 נשא לאשה את חוה בת זאב גולדברג מביילסקו.
עלה לארץ ישראל בשנת 1934 ועוסק ברפואה. נתמנה לרופא במרפאה העירונית בתל-אביב, ברחוב הקישון. רופא המוסד בית מחסה לנכים, בית האינבלידים בת"א.
היה פעיל בהתאחדות עולי פולניה בארץ, וחבר הנהלתה הארצית והעולמית. השתתף כציר בועידה העולמית שהתקיימה בלונדון.
פעיל ב"ברית הציונים הכלליים" וחבר ההנהלה. התענין בעיקר בארגון העובדים הציונים בארץ, והיה גם היו"ר הראשון של הארגון.
משתתף בפעולות "בני ברית" והיה נשיא לשכת "בני ברית", "שער ציון" בת"א בשנת תש"ה. אח בלשכת הבנאים החפשים "ברקאי" בתל-אביב. נבחר לנשיאה לשנת 1947.
השתתף בקונגרסים הציונים: הי"ז, הי"ט והכ' כציר.
פעל בהתאחדות המעמד הבינוני והיה ממיסדי "חזית לאומית אחידה". השתתף ביסוד תנועת "בני חורין"' שמגמתה הקמת ממשלה יהודית זמנית למען א"י בחו"ל.
פרסם מאמרים פובליציסטיים בשאלות ציוניות בעתונות הציונית בפולניה, בקובצי הנוער הציוני, ובעתונות הציונים הכלליים בארץ: "הציוני הכללי". "הבקר" וכו'.
בנו - אורי ישראל .