תפקידה של רופאה, ואחרי שעמדה גם בבחינות אלו הורשה לה לרפא חולים. היתה מומחית למחלות נשים, ילדים ופנימיות.
שמשה 3 שנים בתור רופאה ב"זמסטבה". בשנת 1913 עלתה בפעם הראשונה לא"י, על מנת להשתקע.
הוצע לה אז לעבוד כרופאה בבית חולים בשכם ולא הסכימה לגור בעיר ערבית.
זמן קצר מילאה את מקומו של הד"ר הלל יפה בזכרון-יעקב וסביבתה.
בפברואר 1914 יצאה את הארץ למצרים והיתה בקהיר חצי שנה, ומשם נסעה, ביולי 1914, לאיטליה ואחר יצאה לוינה, לשם השתלמות ברפוי עינים. עם פרוץ מלחמת העמים באוגוסט 1914 נעצרה במשך שנתים כשבויית-מלחמה. ב-1916 חזרה לרוסיה ועבדה כרופאה בבית חולים ובמנהלת בארגון "התאחדות הערים" ברוסיה הלבנה למעלה משנתים.
בשנת 1918 באה לאודיסה ועבדה כרופאה. בש. 1921 עברה מאודיסה לקישינוב.
לציונית נהיתה עוד בישבה על ספסלי האוניברסיטה בג'יניבה. בתור ציונית אקטיבית השתתפה בקונגרסים הציונים השמיני בהאג והתשיעי בהמבורג.
לארץ ישראל חזרה בשנת 1923, ומאז נשתקעה בארץ, ונישאה לדוד סמילנסקי.
כשנה עבדה בתורת רופאה ב"קופת חולים" בראשון-לציון ואח"כ עזבה את משרתה זו והתחילה עוסקת ב"פרקטיקה" פרטית - בראשון-לציון.
מלבד עבודתה בתורת רופאה עוסקת היא בעבודה צבורית ומקדישה לה הרבה זמן ומרץ. עומדת בראש אגודת "עזרת יתומים ואלמנות", יו"ר בארגון נשים ציוניות ע"י ברית הציונים הכלליים, סגן יו"ר ב"בנות ברית" ובש. 1947 נשיאה, היתה חברה בועד המרכזי של הסתדרות הרופאים, חברה בועד הסניף של הרופאים בתל-אביב, היתה יו"ר הסתדרות נשים עבריות, יו"ר סניף ויצ"ו, יו"ר בועד האופירה הא"י, יו"ר בחוג האופירה העממית, מיסדת מעון תינוקות ראשון בתלאביב ובארץ ישראל כולה מיסודה של הסתדרות נשים עבריות.
כמו כן פרסמה מאמרים אחדים בעתונות הכללית על שאלות ישיוביות שונות.
ישראל ויינשטיין
נולד בירושלים, י"ד אדר ב' תרל"ז (1877), לאביו ר' אליהו, שנתמנה בשנת תרל"ט לשוחט ראשון ביפו, בעת שכל העדה היהודית מנתה לא יותר מ-15-10 משפחות (ביניהן משפחות שלוש, המבורגר, שמרלינג ועוד) והיתה מרוכזת כולה בחצר היהודית שבעיר העתיקה.
עד שנתו השמינית לא ידע קרוא וכתוב, כי ביפו לא היה אז תלמוד-תורה או בית-ספר, ואז הרבה להשתובב במרחב ולהתרחץ בים. עוד בילדותו הצטיין בשחיה והיה שוחה עד האניות העוגנות במרחק רב מהחוף, ותודות לכשרונו בשחיה זכה להציל מאות נפשות מטביעה בימה של יפו. משנתו ה-12 התמסר ללימודים בת"ת ובישיבות שבירושלים והשתלם באופן פרטי במתימטיקה ותודות לתפיסתו הגאונית וחריפות שכלו הצליח לא רק להוסיף דעת, אלא גם להורות ולהסביר. נשא לאשה את באבל בת ר' יוסף הורביץ מיקירי ירושלים, ממקורבי הרב ר' שמואל סלנט , האחים האמבורגר ועוד, ובנו ר' מיכל הורביץ היה דיין בירושלים וכעשר שנים אף ביפו בתקופת הרבנות של ר' נפתלי הירץ הלוי זצ"ל.
הוזמן מירושלים ליפו ללמד בת"ת "שערי תורה" תורה, נ"ך, תלמוד, חשבון והנדסה. הילדים שאחיו ר' נחום , המוהל הראשון והראשי ביפו-ת"א, הכניסם לבריתו של אברהם אבינו, הכניסם הוא לברית התורה. שמו כמורה מצליח יצא לפניו והוא הוזמן ללמד בבית-הספר "נצח ישראל" בפתח-תקוה ואחרי שנים אחדות הוזמן שוב ליפו ללמד בבית-הספר "תחכמוני". היה חבר באגודת "אחוזת בית", ציוני ותיק, חבר פעיל במוסדות סוציאליים וקואופרטיביים ובאגודות לרכישת קרקעות להרחבת הישוב בסביבות יפו ותל-אביב.
כשהתחילו לבנות את השכונה "אחוזת בית" או "תל-אביב" ומהנדסים עוד לא היו אז בארץ במספר מספיק לפיקוח על כל עבודת בנין, אלא בנאים היו מקבלים עליהם את העבודה לעשותה לפי מיטב הבנתם - נתגלה ר' ישראל וינשטיין כמהנדס-חובב מצליח בעבודתו. תודות לידיעתו הרבה במתימטיקה שרטט תכניות לבנינים ועשה את חישובי החמרים והעבודה, וכמה וכמה בתים בגרעין הראשון של העיר תל-אביב נבנו לפי הדרכתו הטכנית.
עם הגירוש במלחמת-העולם הראשונה יצא גם הוא מיפו עפ הגולים, ואחרי המלחמה, כשנתחדשו החיים העבריים בעיר, המשיך להורות בת"ת "שערי תורה".
נפטר בל"ג בעומר (י"ח אייר) תרצ"ה ונקבר בקברהמשפחה בנחלת יצחק. (ברצונו היה להכין למשפחה אחוזת קבר בירושלים, אך קיבל את דעת אביו, שבקהלה ששרתו אותה עשרות שנים בחייהם, עליהם לנוח בה מנוחת עולמים).
צאצאיו: גולדה, יצחק זלמן; צבי; הרצל (מהנדס); חוה; יעקב; שולמית אשת יהודה כהן; שלמה; שר-שלום .