היה פעיל במשך שנים אחדות בהסתדרות הציונים הכלליים. אחד המיסדים של התאחדות בעלי התעשיה, וחבר הועד הפועל שלה בראשית הוסדה.
במשך השנים האחרונות, אחרי שחיסל את עסקיו, התמסר לעניני "כופר הישוב", ונתמנה למנהל מחלקת האימפורט והועד המקומי למסי עקיפין בחיפה.
פרסם הרבה מאמרים על נושאים ישוביים ומוניציפליים ב"הארץ", "דאר היום", "הישוב" ו"העולם".
צאצאיו: שרה, סימה אשת יצחק ציזלינג, אברהם (ד"ר לרפואה), רבקה אשת אהרן נתנאל, אביבה אשת שמעון אלמן.
צבי זאב פרנקפלד
בן יצחק - נולד בעיירה זוואניץ, פלך פודוליה (באוקראינה) בשנת 1856 (תרט"ז). קבל חנוך בבית זקנו הרב והצליח בלמודיו והיה מיועד למלא את מקום זקנו הרב, אך משב רוח ההשכלה שהגיע מעבר לגבול האוסטרי עד העיירה הזו עבר גם עליו. הוא עזב את הרבנות והלך לאודיסה על מנת להשתלם בלמודים כלליים. התודע למשכילי העיר ובתוכם גם למ. ל. לילינבלום והתידד עמו. מאז היו ידידים מסורים ונאמנים כל ימי חייהם.
בשנת תרמ"א, אחרי הפרעות בדרום רוסיה, כשהתחילה להתפשט תנועת חבת ציון, היה מן הראשונים, שהצטרפו לתנועה זו.
כשנוסדה באודיסה בשנת תרמ"ג האגודה הראשונה של חו"צ, ע"י המטיף הידוע ר' שמעון ליפסקי, בשם "מבשרה ציון" הצטרף אליה ומאז הוא נמנה על ראשי העסקנים בחבת ציון.
פרסם חוברת בשם "המנורה", שהכילה סקירה על שבע המושבות הראשונות בארץ ישראל. חוברת זו נפוצה בכל הארצות באלפי טפסים. - באותו פרק זמן שימש כמנהל חשבונות של הפירמה ק. ז. וויסוצקי באודיסה.
בתרמ"ז נשלח מטעם אגודת חו"צ "נחמיה" כצירה לאספת דרוסקניקי. ערך בתרמ"ז יחד עם י. ח. רבניצקי את המאסף "דער וועקער", שעשה בזמנו רושם גדול על הקוראים היהודים.
בשנת תרמ"ט הצטרף לאגודת "בני משה" מיסודו של אחד העם.
בשנת תרנ"א עלה לארץ ישראל. כשזאב טיומקין שימש כיו"ר הועד הפועל של חובבי ציון בארץ, נהיה לאחד מעוזריו המסורים. עם פרוץ משבר תרנ"א, משבר שזעזע את הישוב ואת צבור חו"צ ואחרי שטיומקין חזר לאודיסה עזב גם הוא את הארץ.
ברוסיה המשיך לעבוד לטובת חיבת ציון, וכשקרא הרצל את קריאתו הגדולה הצטרף לציונות המדינית.
בשנת תרס"ו נבחר כחבר לועד "חובבי ציון" באודיסה, ומאז ועד סוף ימיו עבד את עבודתו במסירות.
בקיץ תרע"ד התכונן לעלות לא"י ולהתישב בה בקביעות אך לרגל פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא הגשים את שאיפתו זו.
בקיץ תרע"ט הגיעה הידיעה על מותו בנכר באודיסה.
אחותו הגב' עלקה אשת העסקן פנחס פרידמן.
זליג סמולניק
נולד בריגה, לטביה, בשנת תרכ"ז (1867), לאביו אברהם . קיבל חינוך מסורתי והשתתף בעסקי אביו.
אביו הצטרף בריגה לחבורת קוני הקרקע בחדרה ובשנת תרנ"ב עלה ארצה עם כל משפחתו, שבע נפשות, ובכללם גם בנו זליג , השתכנו ב"חאן" הי דוע ועבדו וקדחו וסבלו את כל תלאות המיסדים. ההורים נפטרו לאחר שנים מעטות בעקב הקדחת והוא נשאר במושבה והמשיך לנהל את המשק, נטע וזרע ושקד על העבודה בפשטותו של אכר דבק באדמתו והשתתף במוסדות המושבה ובהגנתה.
אשתו בת-שבע נפטרה ביום ז' שבט תרס"ז ביפו והוא המשיך לעבוד ולשמור את זכר הנפשות היקרות שהקדחת הפילה ממשפחתו בעקב הנאמנות לאדמת חדרה.
נפטר בתל-אביב, י"ב שבט תרע"ט, ונקבר בביתהעלמין הישן.
יוסף בן-שבת
נולד בעיר סאפי, מארוקו, כ"ו אד- ב' תרמ"ג (1883), בנו בכורו של הרב אברהם , סוחר, ראש העדה