קואופרטיבי כל-רוסי בקיוב. באותה שנה נשא לאשה את מרים בראודה , אסיסטנטית במעבדה הבקטריולוגית של הסתדרות הרופאים בחארקוב.
ביולי 1914 נסע עם אשתו לנופש בגרמניה. שם השיגתם המלחמה והוא נעצר כשבוי אזרחי מנתיני האויב. בתור יהודי ניתן לו חופש-תנועה והוא היה פעיל בועדה לעזרה רוחנית ותרבותית לשבויי מלחמה רוסיים (ובעיקר יהודים מרוסיה) שפעלה בחסות הצירות הספרדית וסיפקה לשבויים ספרים לקריאה וצרכי-דת. בעת החלפת שבויים הוחזר לחארקוב בינואר 1918, חזר לעבודתו וקיבל את התואר "עורך-דין מושבע" (עם ביטול ההגבלות על היהודים אחרי המהפכה הרוסית). התמסר שוב לתנועת הקואופרציה ונבחר ליו"ר הנהלת הלואה וחסכון בחארקוב שמנתה אז כ-5000 חברים. ב-1920 נתמנה למנהל מחלקת האכספורט של הקומיסריון לסחר-חוץ בממשלת אוקראינה וב-1921 הועבר למוסקבה כנציג קומיסריון זה בקומיסריון הכל-רוסי לסחר-חוץ.
ב-1921 יצא עם משפחתו לברלין והשתתף בפעולות צבוריות לעזרה כלכלית ליהודים בארצות מזרח-אירופה כיו"ר הועד הארצי של "אורט" בגרמניה, מנהל הסניף הברליני של "החברה להספקת כלים ומכשירים לבעלימלאכה יהודים במזרח-אירופה" שנוסדה ביזמתו בלונדון, מנהל הברית המרכזית של האגודות הקואופרטיביות היהודיות לאשראי בארצות מזרח-אירופה (ליטא, לטביה, פולין, בסרביה), ומעורכי הירחון "הקואופרציה היהודית" (באידית).
ב-1922 בא עם משפחתו לביקור בארץ וב-1925 עלו כאן להשתקע. ב-1926 עמד בבחינה לעורכי-דין זרים והחל לעסוק במקצועו בעו"ד ולהשתתף בתנועה הקואופרטיבית לאשראי בארץ כחבר "מרכז" ברית-הפיקוח : בשנות 1933-1940היה יו"ר הנהלת ברית הפיקוח של הקואופרציה האשראית בארץ-ישראל ומ-1933 חבר פעיל במערכת הירחון "הקואופרציה" של "מרכז" בריתהפיקוח. כן פרסם בעתונות מאמרים בשאלות משפטיות וצבוריות שונות ובעיקר בעניני הקואופרציה. היה חבר בשתי ועדות צבוריות מטעם הממשלה להכנת חוק קואופרטיבי חדש בארץ וחבר במועצה הקואופרטיבית הממשלתית. משנת 1930 מכהן כשופט עירוני בתל-אביב, שופט במשפט-השלום העברי ובמשפט חברים של אגודת עורכי-הדין בתל-אביב, והיה חבר בועדות עירוניות וצבוריות שונות.
בנו הוא העו"ד מרדכי בעהם, לפנים סגן עורך דין הממשלתי.
אחיו - הד"ר אריה בעהם ז"ל.
אשר לוין
נולד בפינסק (רוסיה הלבנה), בערב ראש השנה תרכ"ה (1864) לאביו מיכאל ולאמו סימה . קיבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבות.
נצטרף לתנועת חבת ציון עוד בראשיתה ובגיל עשרים עלה לארץ. נסע באניה יחד עם ברתה פינברג והורי ראובן יודלביץ והגיע לחוף יפו בי"ב תשרי תרמ"ו (21.9.1885). דרכו הראשונה היתה לירושלים, כי ברשותוהיו מכתבי-המלצה אל אליעזר בן-יהודה, הרי"מ פינס ומשפחת הרבנים וינוגרד.
עבר לראשון-לציון ונתקבל לעבודה בבית פינברג, ממיסדי המושבה, לטיפול ברפת. ישב בעלית-גג יחד עם רועה ערבי ואת מזונותיו היה מכין בעצמו, מטעמי כשרות. אח"כ עבד אצל צבי ליבונטין, אף הוא ממייסדי המושבה, וכאשר ברוך פפירמייסטר רכש בראשון-לציון שטח של אלף דונם והיה זקוק לאיש שינהל את המשק, נבחר למשרה זו (בשמשו כמנהל-המשק העסיק אצלו בעגלונים את הבילויים דוב ליבוביץ ויעקב-שלמה חזנוב). כשניגש פפירמייסטר לנטיעת כרמיו הפריש לו 40 דונם מאדמותיו תמורת ההשגחה וסידור הנטיעה ואף הרשה לו להשתמש אחת לחודש בפועלי המשק. נשא לאשה את דבורה בת שמואל גולדבלט. נתחבב על בני המושבה בענוותנותו, זריזותו וחריצותו והיה מכונה בשם-החבה "אשרקה".
בתקופה זו התגורר אצל הבילויי יהודה צלליכין ובטוב-לבו מסר לא פעם את מקומו לאורחים שמספרם. היה רב בבית הזה. אף ר' אהרן איזנברג ישן על דרגשו כאשר בא ברגל אחרי יום גשם מיפו במקום שחתם יחד עם יהושע חנקין על חוזה קניית אדמת דוראן, היא רחובות כיום.
כאשר פרצה מחלת הפילוקסרה בכרמים ידע לטפל בעצים הנגועים ויצאו לו מוניטין של כורם מובהק. וכאשר קנה אברהם לזרוב מראשון-לציון 90 דונם אדמה, מסרם לו לנטיעה ותמורת עבודתו והשגחתו הפריש לו ארבעים דונם.
עבד בחבה כל עבודה שנזדמנה לידו. היה עגלון בדרך ירושלים ובשעת נסיעותיו עצר לא פעם את סוסיו ואת כל הנוסעים, בכדי להתפלל את תפילתו. הוביל עצים וחמרי בנין לירושלים וכן הוביל לבאר טוביה את הצריפים שהוכנו בראשון לציון.
נטע את הפרדס הראשון בראשון לציון, בקירבת החולות ומעין עין-הקורא. הואיל ולא היו לו אמצעים לחפור באר, ניקה את המעין והביא מים משם בדליים.