בשובו לארץ נפגש עם צפורה קרישבסקי (אחותם של המורה מרדכי אזרחי וד"ר גרשון-יצחק קרישבסקי) שעבדה בירושלים כמיילדת וביקש לשאתה. הוא נתקל בקשיים מאחר שלא היו נהוגים אז נשואים בין בני העדה האשכנזית לבין בני העדה הספרדית וכן הפריע מנהגם של בני עדות המזרח אז שלא להרשות לנשותיהם לצאת מן הבית. אולם ההתנגדות נשברה לאט-לאט ובין הגורמים שהכריעו את הכף לחיוב היתה נדיבות-לבו של בן-דודו שלמה עמיאל אשר נתן בתרנ"ד ערבות של מאה לירות תורכיות זהב כדי לפדות מהכלא עד הערעור את אליעזר בן יהודה שנאסר עקב מלשינות של נטורי קרתא.
בשנת 1897 נשא לאשה את צפורה (צילה) בת חיים-יעקב קרישבסקי וכעבור שנים נתמנה למנהל המחסן לכלי נגינה בירושלים של משה הופנקו.
מת ממחלת כליות ביום ז' כסלו תרצ"ט (30.11.1938) ונקבר בירושלים.
צאצאיו: אליהו, מימון, רחל-לאה (נישאה לבן משפחת אל-עסרי והיגרה אתו לפלורידה, שם הוא נפטר), בלה אשת משה פרידמן (מהנדס במחלקת הטלפונים של ממשלת א"י בירושלים); שמחה (המכונה שימי) אשת עו"ד יצחק אולשן בירושלים; יהודית אשת ראול קרישבסקי (בן דודה דר. משה קרישבסקי), שהיה סוחר במצרים וכעת בירושלים, ידוע בספריתו לארכיאולוגיה והיסטוריה.
דוד מאיר לובצקי
נולד בניסוויז, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), בי"ח חשון תרכ"ד (1863), לאביו יהודה-ליב. קיבל חנוך מסורתי ועוד בגולה החל לעסוק בחקלאות, התמחה במיוחד בירקנות. שאף לעלות לארץ ולעבד את אדמתה ולמטרה זו חסך כל ימיו כדי לצבור סכום מספיק לרכישת משק.
בשנת תרע"ב (1912) עלה לארץ עם בנו בכורו שמואל וקנה את משקו של ר' משה מהרש"ק בגדרה בסכום של 20 אלף פרנק זהב. בנו נשאר לנהל את המשק והוא עצמו חזר לפולין כדי לחסל את עסקיו. לאחר שעשה שם כחצי שנה בא לארץ עם אשתו גולדה , שתי בנותיו ובנו הצעיר.
הסתגל במהרה לתנאי המקום והיה חקלאי למופת. משקו התפתח יפה ולכרמיו ולרפתו יצאו מוניטין בסביבה כולה. במרוצת הזמן העלה לארץ רבים מבני משפחתו בפולין. את זמנו הפנוי הקדיש לפעולה צבורית. כיהן זמן רב כחבר ועד המושבה ומילא את תפקיד הגזבר. היה ממייסדי "הלואה וחסכון" במקום וגבאי בבית הכנסת, הושיט עזרה לכל נצרך.
נפטר ונקבר בגדרה בי"א כסלו תרצ"ח.
צאצאיו: שמואל, משה, רינה לרנר.
זאב דובנוב
נולד במסטיסלאב, רוסיה הלבנה, בשנת תרי"ח (1858), לאביו מאיר יעקב ולאמו שיינה. נתחנך חינוך מסורתי תורני. בבחרותו נטה להשכלה, בתקוה, שבקבלת התרבות הרוסית ובפעולה למען הקידום הסוציאלי של העם הרוסי ולשחרורו תבוא הגאולה גם ליהודים ברוסיה. התכונן באופן פרטי לבחינת בגרות כדי להתקבל לאוניברסיטה. בינתיים פרצו הפרעות בדרום רוסיה בשנות 1881-82("הסופות בנגב"): והוא כבחורי-ישראל אחרים, נתפכח מהאשליות של "גאולת ישראל" בגאולה הרוסית, הצטרף לתנועת ביל"ו ועלה ארצה. הגיע ליפו ביום ח' תשרי תרמ"ג (21.9.1882), כשלושה חדשים אחרי עלית הקבוצה הראשונה של ביל"ו והצטרף לעולים הראשונים שגרו בבית שבפרדס אנטון איוב ועבדו במקוה ישראל. אח"כ עבר לעבוד זמן-מה עם חבריו בראשון לציון ושוב למקוה ישראל.
כשגורשו הבילויים ממקוה ישראל (20.4.1884) עלה עם אחדים מחבריו ירושלימה ויסדו, בעזרתו של הרי"מ פינס, את קבוצת שה"ו ("שיבת החרש והמסגר") של בני ביל"ו, שהחלו ללמוד מלאכה כדי להתבסס בדרך זו בארץ ובנינה. היה מחמשת דרי החדר בביתו של ר' ליב לומזר בנחלת שבעה ובעל זכות - בתורנות - להנחת הראש על אחד מארבעה