מטעם הסוכנות היהודית בועדה למען ירושלים, נהל את מפעל "עזרה ובצרון" בירושלים לאחר מאורעות תרצ"ו, חבר הועד העליון למפעל ההתגיסות וההצלה, סגן נשיא של המכבי, חבר בועד ההנהלה הראשון ל"קרן היסוד", ממיסדי ומנהלי חברת פתוח ירושלים בע"מ, מיסד ומנהל חברת "קרית יערים" בע"מ, מנהל חברת יצחק אלישר בע"מ.
כיוזם חברת "קרית יערים" הצליח לגאול כשש מאות דונם קרקע ע"י אבו-ג'וש, המקום ההסטורי שבתנ"ך ששם הולכים להקים שכונה מפוארת עם בנין בתי מרגוע בשיתוף הון יהודי ממצרים. כמנהל ומיסד חברת "פתוח ירושלים בע"מ" השתתף בגאולת כשש מאות דונם בסביבת ירושלים, בין שכונות רחביה ובית הכרם, הנקראת "רחביה המורחבת".
סוכן ראשי לחברת "מספרו" בירושלים.
צאצאיו: עודד ורנה.
אריה צבי כץ
בן יצחק, נולד בשנת תרכ"ה (1865) באומסק בסיביר, למשפחה אדוקה של חוכרי יערות וסוחרי עצים. הילד ספג לתוכו משחר ילדותו את ריח האדמה והיער. בן חמש-עשרה נקלע הנער החולם בין חבורת צעירים קשישים ממנו, החולמים לעלות לארץ-ישראל ולהיות שם עובדי-אדמה, עוזב בחשאי את מולדתו ובית אביו ומפקיר גורלו לטלטולי הדרך אל אדמת הקודש.
בשנת תרמ"א, בהיותו בן שש-עשרה שנה, דורכות רגליו על אדמת האבות, והוא עולה לחונן את אבני ירושלים. אבל סמטאות העיר העתיקה מעיקות עליו והוא יוצא אל יהודיה והופך לאיש האדמה: חורש, זורע, קוצר ונוטע. אנשי הברון המשגיחים בעבודתו ורואים את יבול מסירותו לאדמה מזמינים אותו, והוא אז בן תשע-עשרה שנים, לנהל את מטעי הפרדסים של יק"א בזכרון-יעקב. בשנת 1885, לאחר שנה של עבודה בזכרון-יעקב ובנזלה, הוא יוצא את המקום ועובר לפתח-תקוה. הרכבותיו עולות יפה ולמטעיו יוצאים מוניטין בין כל האכרים.
נשא לאשה את רעיה לבית פרץ שבאה ארצה עם הוריה העשירים לבקור בפ"ת. לאחר נשואיהם משפיעים ההורים על הזוג הצעיר לצאת עמם לפריז, בהבטיחם לו חיי רווחה וכבוד אצלם בפריז. הם נוסעים, אך געגועיהם לארץ אינם נותנים להם מנוח וכעבור שנים אחדות נוטש הזוג הצעיר את חיי הנוחיות. וחוזר ארצה ועל ידיו שני תינוקות. בעלותם ביפו הם נשבעים, כי לא יעזבו את הארץ לנצח. שנים של סבל, יסורים ופגעים, חרפת רעב ומחלות עוברות. על המשפחה הצעירה בפתח-תקוה ובראש-פינה, ועם היוסד גרעין הצעירים החולמים על יסוד מושבה חדשה בעמק הירדן מצטרפים שניהם לחבורה ועולים על אדמות דלהמיה ומיסדים בשנת תרס"א את מלחמיה.
במו ידיהם לשים את הטיט ללבני החושה שתהיה קורת גג ומסתר מלהט החמה של עמק הירדן לילדיהם. הערבה שמסביב צמאה שוד ורצח, החושות שורצות עקרבים ונחשים, הילדים חולים בקדחת, רופא במקום - אין. הלחם השחור שנאפה ב"טבון" נאכל על דמעות דם וזעה, אך האהבה הגדולה לאדמה מחפה על הכל. הורי רעיתו, שבאים לבקר במלחמיה, מתחננים מבניהם לשוב יחד עם הילדים לאירופה אל חיי הנוחיות והעושר, אך הוא מסרב.
מלחמת העולם הראשונה לוקחת ממנו את בנו בכורו לכלא התורכי בעוון ריגול לטובת הבריטים. בית רעיה כ"ץ הופך למקלט ל"פ'רר"ים. קציני הצבא התורכי הבאים לחיפושים בביתה אינם מעיזים לעמוד בפני תבונתה ובפני הכרה הגדולה שהכינה להם וחוזרים כלעומת שבאו. באחד הימים נזעקת האם לדמשק לרגל שמועה, כי בנה הבכור האסיר חולה אנוש. היא מתיצבת לפני פחות ושליטים ומשכנעת את כלם לשחרר את בנה החולה. בהגיעה לכלא דמשק היא מוצאת את בנה בכורה מת וגופתו עודנה חמה. בגאון נושאת האם את אבדתה ושבה למשוך בעול האדמה.