יעקב מנדלבוים
נולד בטורוב, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), בחנוכה תר"כ, לאביו הרב ברוך שהיה מגדולי חסידי קרלין, דרשן מפורסם, מצאצאי ר' יואל סירקש בעל הב"ח ורש"י ולמעלה עד דוד המלך, ולאמו לאה לבית טיי טלבוים .
בן י"ד עלה ארצה עם הוריו, אחיו ואחיותיו והתישבו בירושלים. המשיך ללמוד בישיבה ונתפרסם כ"עילוי מטורוב". בשנת תרל"ח נשא לאשה את פייגה בת הרב חיים יוסף דוד אזולאי , יליד חברון ותושב ירושלים, מגזע הרב הגאון המקובל חיד"א בעל הספר "שם הגדולים" והרב אברהם אזולאי בעל הספר "חסד לאברהם", ממגורשי ספרד שהתישבו בחברון. למד שחיטה ונתמנה לשוחט בירושלים. השתתף בשעתו ביזמת כמה מאנשי ירושלים ובראשם הרב יצחק צבי ריבלין ליסוד שכונה בשם "נחלת ישראל רמה" על הקרקע שקנו ליד קבר שמואל הנביא. השתתף ביסוד השכונה מאה שערים ובנה בה את ביתו בין עשרת הבונים הראשונים. ביזמתו נבנה בה ביתכנסת לחסידים "בית ברוך", הוא בית-הכנסת הראשון לחסידים מחוץ לחומת העיר העתיקה.
בשנת תרמ"ו יצא בשליחות לרוסיה, נעתר לבקשת הקהלת בעיר טולה ונשאר להיות רב בה, אך לא יכול עוד לחיות על אדמת נכר ובמהרה חזר ארצה.
בתרמ"ז יסד בירושלים בעזרת הרי"ד פרומקין בעל ה"חבצלת" וכמה רבנים אשכנזים את ועד-השחיטה הראשון לאשכנזים ומאז שימש ראש השוחטים בירושלים עד סוף ימיו.
בתרס"ח נשלח ביחד עם ר' נפתלי חנה'לס מצפת כצירים מטעם הצבור היהודי שבארץ, ספרדים ואשכנזים, להשתתף בעיר-הבירה קושטא בבחירת רב ראשי ("חכם באשי") לכל יהודי הממלכה הטורקית, ואז נבחר הרב חיים נחום אפנדי (כיום ראש הרבנים במצרים) לכהונה זו.
יסד חברת ביקור חולים ולינה במאה שערים, הקיימת עד היום, השתתף במוסדות-חסד שונים ועזר בסתר לנצרכים נכבדים, ובמלחמת-העולם הראשונה. הציל הרבה משפחות מרעב ממש מתוך מסירות נפש.
יסד חברת "משמרת שבת" בירושלים ועמד בראשה עד סוף ימיו. השתתף ביסוד השכונה בית-וגן בירושלים ובבנינה והיה ראש הועד שלה עד יומו האחרון.
היה ידוע בצבור הירושלמי כעמקן וחריף בשכלו כמו אביו, כינוהו בתואר "הפקח והחכם שבירושלים" ורבים פנו אליו בבקשת עצה ועזרה להשכנת שלום ולחיסול סכסוכים. מזמן לזמן פרסם בעתונים מאמרים על נושאים צבוריים.
צאצאיו: יהודה, הניה אשת מרדכי ברגר, אבר הם, שלום, אסתר (ז"ל) אשת יוסף שווארץ, ישעיהו (ארה"ב), חנה אשת הרב שפטיה סגל.
יעקב מרדכי לוין
נולד בעיר ויטבסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרל"ה (1875), לאביו דוב בן שניאור זלמן חפץ . למד בחדר עד שנתו ה-13.
בתרמ"ח עלה אביו ארצה עם 12 ילדיו, 7 בנים ו-5 בנות (כיום עלה מספר צאצאיו בארץ ל-130 נפש), התישב בפתח תקוה ואת בנו יעקב מרדכי (וגם את בנו שמעון ) הכניס ללמוד חקלאות במקוה ישראל. עבד בחקלאות במשק אמיל לחמן מברלין בפתח תקוה ולאחר זמן רכש אדמה במושבה, נטע כרם שקדים ובנה בית.
בתרס"ד נשא לאשה את שרה בת צבי רבינוביץ מיפו.
במלחמת-העולם הראשונה היה קבלן לאספקת חטים ושעורים לצבא, ובהיות לו חופש תנועה בארץ וקשרים עם אנשי השלטון נסע לשכם להשתדל בעד שחרור אסירים יהודים, שנלקחו בעת נגישות השלטון בישוב העברי.
היה חבר פעיל בחברת "השקד" ולאחר זמן עקר את עצי השקדים ונטע פרדס. עסק בגאולת קרקעות בסביבת פתח תקוה.