זכות-בכורה נוספת, בבנותו את הבית הראשון במושבה.
כבקי ומאומן בחקלאות היה מדריך את חבריו, שעסקו קודם לכן במקצועות עירוניים, ובמרצו ובתקיפותו הכנים אותם למסלול העבודה. כולם כיבדוהו וחיבבוהו וקראו לו בכינויי חיבה: "דיאדקה" (הדוד) ו"הדוד ליובה". השתתף בגבורה ובאומץ בהגנה על המושבה נגד מתנפלים ושוסים ערבים והשכנים הללו למדו מידו החזקה לכבדו ולירוא מפניו. פעם הפתיע את ערביי יפו בהכנסו העירה בעגלה רתומה לצמד גמלים, בו בזמן שאפילו עגלה רתומה לסוסים היתה מחזה נדיר בעירם.
המתנחלים נזדקקו לעזרתו הנדיבה של הבארון בנימין (אדמונד) רוטשילד , שחילץ אותם מן המיצר והשקיע הון רב בביסוסם, והם שיעבדו לו את רעיתו שרה (לדאבוננו אינה בנמצא תמונת בעלה) אדמתם והתחייבו לציית להוראות פקידיו, אך י. ל. חנקין החזיק מעמד בכוחות עצמו והיה מהאכרים העצמאים המעטים. ובשנת תרמ"ז, כשנלאו אכרי ראשון לציון לשאת את שלטון העריצות של פקידי הבארון והתמרדו, היו י. ל. חנקין ויהושע בנו מראשי המרד ומנהיגיו. הבארון איים בהפסקת ההמיכה והכריח את האכרים להכנע ולמען הבטחת המשמעת לפקידיו דרש שראשי המורדים יצאו מהמושבה. חנקין עמד על זכותו כאבר עצמאי וסרב לעזוב את האדמה שקנה ועיבד בכוחות עצמו, ובסוף נענה לשידוליהם התקיפים של ראשי חובבי ציון פינסקר ולילינבלום , שיוותר לבארון לבל ימשוך את ידו מתכניותיו הגדולות לטובת הישוב, - ואז מכר את נחלתו ועבר ליפו ופתח לו חנות למנופקטורה.
נפטר ביפו, ט''ז כסלו תרנ"ד, ובעת מלחמתהעולם הראשונה העבירו בניו את עצמותיו לקבורה בראשון לציון.
צאצאיו: יעקב, יהושע (הוא יהושע חנקין ), מנדל, תנחום, רבקה אשת שלמה צוקרמן (הביל''ויי מראשוני גדרה), חיה אשת האגרונום אליהו קראוזה (מנהל מקוה ישראל), חנה .
ד"ר אלכסנדרה (סוניה) בלקינד
נולדה בלאהויסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה) י''ד טבת תרי"ח (1858), לאביה מאיר , מחלוצי החינוך העברי ומראשוני הבילויים, ולאמה שפרה . קיבלה חינוך עברי וכללי וגמרה קורס של גימנסיה רוסית.
ב-1882 עלו ארצה בחבורת הבילויים אחיה ישראל ושמשון ואחותה פאני, וב-1883 עלתה גם היא עם הוריה והשתקעו בראשון לציון. (אחותה אולגה, שנישאה אח"כ ליהושע חנקין , עלתה אחריהם).
כשיסד אחיה ישראל ב-1889 את בית-הספר העברי ביפו עברה שמה כל המשפחה ואביה והיא סייעה בעבודת ההוראה.
בראותה את המצב הסניטרי הגרוע בישוב בכלל וביפו בפרט ואת המחסור הגדול בשרות רפואי בחרה לה ליעוד חיים את הרפואה. ב-1898 נסעה ללמוד רפואה באוניברסיטת ז'נבה, בשווייץ. היתה פעילה בחוג הסטודנטים הציוניים ושם הכירה לדעת את הד"ר חיים וייצמן , שהיה אז דוצנט לחימיה באותה אוניברסיטה. משגמרה את לימודיה והוסמכה בתואר ד"ר לרפואה והשתלמה בצרפת חזרה ארצה ב-1906 ונכנסה לעבודה בבית-החולים היהודי ביפו מיסודם של שמעון רוקח וחבריו. אח"כ פתחה מרפאה פרטית הרופאה הראשונה בארץ - ורבים היו מבקשי עזרתה, גם מקהל המושלמים והנוצרים, והיתה הרופא הראשון של הגמנסיה העברית ("הרצליה") שנוסדה ביפו.
נישאה למנדל חנקין , אחי גיסה יהושע חנקין . במלחמת-העולם הראשונה, כשהרופאים מתל-אביב ומיפו גויסו לשרות בצבא או גורשו מהארץ בגלל "נתינות אויבת", הוטל עליה כל עול הטיפול בחו לים תחילה ביפו ות"א, ואחרי גירוש היהודים מהעיר המשיכה בעבודתה בשומרון, בגליל ובמחוז חיפה. בסתיו 1917, כשנתגלתה המחתרת העברית "נילי", נאסרה גם היא באשמת שיתוף-פעולה עם המחתרת וישבה בכלא הצבאי בדמשק עד דצמבר 1917.
אחרי המלחמה חזרה לתל-אביב ובשנת 1921 בנתה לה בית בן שתי קומות בתוך ים החולות בש