טח שנקרא אז שכונת "חברה חדשה" ולאחר זמן קצר היה זה רחוב אלנבי, עורק התחבורה העיקרי של העיר העברית. בבית זה חיתה ועבדה עד סוף ימיה עבודה רפואית וצבורית. ניהלה שנים אחדות את העבודה הרפואית בבית-ההבראה "שלוה" בת"א. להחלמת בעלי אמצעים מועטים, מיסודה של אחותה אולגה חנקין. נבחרה לחברת-כבוד בהסתדרות הרפואית העברית בארץ-ישראל, ובעודה בחיים הפקידה 6000 לא"י לטובת הסתדרות זו לשתי מטרות: א) להקמת ביתמנוחה בראשון-לציון בשביל רופאים שהזדקנו ואינם יכולים עוד לעבוד; ב) לבנין חלק ב"בית הרופא" שיוקם בתל-אביב, את אולם הישיבות או את חדרי הספריה המקצועית, נפטרה בתל-אביב, ב' אלול תש"ג (21.9.43), והובאה לקבורה בראשון-לציון.
חיים (הנרי) גולדמן
נולד בכפר נדץ, הונגריה, בשנת תרמ"ב (10.3.1882), לאביו דוד , שהיה שם בעל אחוזה, ולאמו רחל בת הגאון ר' שלמה קורניצר , ראב"ד בקראקוב, נכד ה"חתם סופר". בילדותו עברו הוריו לארץ-הולדת אמו, לגליציה, והוא נתחנך בחדר ובבי''ס עממי בגורליצה, גמר גימנסיה בקראקוב, למד מקצוע מהנדס-מכרות במכון הטכני במידויידה (גרמניה) והוסמך למהנדס ב-1903. בשנות 1904-05 עבד כמהנדס בבארות הנפט של הפירמה הרוסית האחים שיבאייב ושות' בבאקו (קאוקז). בסוף 1905 נסע לאנטוורפן והשתלם בתעשית היהלומים. ב-1907 נשלח מטעם הפירמה פאאן דאם הבלגית להיות מדריך בבית-ספר לליטוש יהלומים, שפתחה בברוקלין שבאמריקה, ולאחר שנה חזר לאנטוורפן, יסד שם בית-חרושת לעיבוד יהלומים וניהלו עד התגייסו לצבא האוסטרי ביולי 1914 בפרוץ מלחמתהעולם הראשונה. שרת כקצין עד סוף המלחמה ואח"כ נשאר בוינה ויסד וניהל שם בית-חרושת לעיבוד יהלומים עד שנת 1934.
ב-1901 הצטרף למפלגה הפולנית הסוציאליסטית פפ"ס וכתב בעתונה הקראקובי "נאפז'וד" (קדימה) מאמרי בקורת על תיאטרון.
פרעות 1905-6 ברוסיה איכזבוהו מהתקרה לגאולת ישראל בעזרת סוציאליזם בינלאומי, והוא הצטרף באנטוורפן ל"צעירי ציון", שבראשם עמדו שמואל טולקובסקי ומ. ד. הורביץ , להפצת הרעיון הציוני בחוגי העובדים בפקידות מסחרית. ב-1907 נפרד מקבוצה זו עם כמה חברים (ביניהם חיים פרידמן , כיום מזכיר התאחדות בעלי תעשית היהלומים בארץ-ישראל, ורו דולף בר , פקיד בתעשית המתכת, יליד רוסטוב) ויסדו את מפלגת "פועלי ציון" בבלגיה. היה נציג פועלי ציון בפדרציה של ציוני בלגיה, בראשותו של ז'אן פישר , ומזכירה במשך שנה. אחרי הועידה העולמית הראשונה של פועלי ציון, שהתכנסה בהאג, ויסוד הברית העולמית של המפלגה, סייע לדב בורוכוב לארגן את משרד הברית באנטוורפן ועמד בראשו ועזר בפעולתו. בהשתדלותו נסע ז'אן פישר לליסאבון לשחרר את ליאון חזנוביץ , שהובא תחת משמר מארגנטינה כדי להסגירו לשלטון הרוסי הצארי.
נשא לאשה את רחל בת משה מן גריפל מקראקוב.
אחרי פרעות 1905-6 ברוסיה הציע להסתדרות הציונית העולמית ליסד בארץ-ישראל תעשית יהלומים ולהעסיק בה את פליטי הפרעות. יחד עם ז'אן פישר עיבדו תכנית מפורטת והציעוה לציר הטורקי בבריסל. הציר נסע עם פישר להתיצב לפני ראש ממשלת טורקיה באיסטמבול בענין זה, והממשלה נטתה לתת למפעל זכיון ל-30 שנה. בגלל התערבות הממשלה הבלגית נגד הקמת מפעל מתחרה חדש בוטל הדבר והוא הוכרח להסתפק בפעולה יהלומאית בגולה, אך לא התיאש מהרעיון לפתח תעשית יהלומים בארץישראל כשישתנו התנאים.
אגב יצוין כאן, כי בכל זאת היתה אז התחלה כל-שהיא בתעשית יהלומים בארץ. ביזמת "לשכת המודיעין המתנדבת" (נוסדה בירושלים, י"ד אייר תרס"ו, ובראשה עמדו י. מ. פינס, מ. אדלמן, יהושע ברזילי, דוד ילין וז. ליבוביץ ) סודר בירושלים בית-מלאכה לליטוש יהלומים שנשכר למטרה זו לשלש שנים. חלק מהכלים והמכשירים הוכנסו בחשאי, כדי להפטר מהצורך לבקש רשיון מהממשלה המרכזית שבאיסטמבול.
ב-1934 עלה ארצה ועבד שנתים כמנהל עבודה בקידוח בארות אצל הקואופרטיב "הקודח" וחברת "קונטיננטל", ועם פרוץ מהומות 1936 הזמין מוינה מכונות ליטוש וחיתוך ליהלומים ובמאי 1937 יסד את המפעל הראשון בארץ לתעשית יהלומים, ומאז התפתחה תעשיה זו בארץ בממדים עצומים ומעסיקה אלפי פועלים.
בשנת תש"ו פרסם בהוצאת "עם עובד" ספר בשם "היהלום ועיבודו".