בית, ובתוכן גם על א"י). ואחר המלחמה פרסם בהוצ' "קהלת" ו"אמנות" ספרים על "חיי הצמח", "שיחות על גוף האדם" וגם "אגדות" מחיי הטבע בהוצ' "יבנה".
אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה למנהל בית הספר לבנים בתל-אביב שנקרא אח"כ על ידי העיריה בשם "בי''ס אחד העם", ובתפקיד זה עמד עד יומו האחרון. היה חבר פעיל בועד הלשון.
נפטר בערב פסח תש"ה (י"ד ניסן) 28.3.1945 בתל-אביב, ונקבר בבית הקברות הישן.
בתש"ז, במלאות שנתים לפטירתו הופיע בהוצאת "עם עובד"' ספריה "לילד"' מבחר אגדות וספורים מיצירתו המקורית ומעיבודיו, בשם "אמא ספרי לי עוד" (הציורים אן נוימן).
אברהם בנימין סום
נולד בקופוסט, פלך מוהילב (רוסיה הלבנה), בשנת תרכ"ה (1865), לאביו יעקב מחסידי חב"ד. קיבל חנוך דתי ומסורתי. בהתבגרו ביקש לקנות השכלה כללית ויצא למוסקבה. למד בתנאים של עוני ודחקות והוסמך להוראה. נמשך זמן-מה אחר המהפכנים הרוסיים, אבל עם התעוררות תנועת חבת-ציון היה מראשוני חסידיה ונאמניה. שימש בהוראה בחרקוב, בסומה ובפולטאווה.
בתרמ"ח הציע לו ועד חובבי ציון באודיסה לעלות לא"י ולהיות מורה בבית-ספר בגדרה. הוא קיבל בהתלהבות את ההצעה ובסוף אותה שנה כבר שימש בתפקידו בגדרה. נתחבב על בני-המושבה בישרו ובמדותיו, וכשנעתר להפצרות ועד בית הספר ברחובות ועבר לשם, באו מראשוני גדרה ונכבדיה והחזירוהו למושבתם וערכו חגיגה גדולה לכבוד נצחונם, עמד על משמרתו בגדרה כעשרים שנה ובמשך הזמן הזד. עברו בבית-הספר מורים רבים, ביניהם יוסף ויתקין, יהושע הורביץ, הסופר א. הרמוני, יעקב ויסמן, דוד זכאי ועוד.
לא בנה לו בית והשקיע כל כוחותיו בחנוך תלמידיו. יסד ספריה והוציא לא מעט ממשכרתו הדלה לרכישת ספרים. הקים אגודות-נוער כדי למשוך את הילדים לפעולות צבוריות שונות.
היה שתקן ומכונס בתוך עצמו, אך יחד עם זה ידע לקיים חברות נאמנה ועמד כל השנים בחליפת.מכתבים בלתי-פוסקת ובקשרי-ידידות עם חברו מרדכי קרישבסקי-אזרחי.
לאחר עשרים שנות-הוראה בגדרה עבר לתלאביב, כי היה זקוק לטפול רפואי קפדני. כאן היה מורה במשך 11 שנה בבית הספר לבנות ונתחבב על התלמידות.
מת ערירי בי"ד מנחם אב תר"ץ והובא לקבורה בבית-העלמין הישן בתל-אביב.
בן-ציון ברסלב (אפשטיין)
נולד בעיירה מיר (המפורסמת בישיבתה הגדולה) בפלך מינסק ביום ב' טבת תרכ"ח לאביו ר' שלמה צבי בן אהרן יצחק הלוי, ממשפחת אפשטיין, ולאמו בת הרב טיקטינסקי ראש ישיבת מיר. אביו היה תלמיד-חכם גדול וירא-שמים.
אחרי לימוד "בחדר" ובישיבה החל עוזר לאביו במסחרו, ובגיל צעיר מאד למד למצוא את דרכי בחיי המעשה. גם מסורת אחרת ספגה נפשו בבית אביו: את החיבה לציון. אך בבן-ציון נתחזקה עוד מנעוריו השאיפה, לא להסתפק במעשים פעוטים של אוסף פרוטות לציון, אלא לעלות אל הארץ ולהשתתף בפועל בבנינה.
עוד בבחרותו רצה לעלות ארצה בתור חלוץ. אך אנשים שהכירו את מרצו ואת כושר-המעשה שלו יעצוהו ליצור לו תחילה מעמד בחיים ועמדה כלכלית, כדי שיוכל לתת לבנין ארץ-ישראל במקום כח-שרירים של פועל פשוט את כח-היצירה של בעל-יזמה, ושיוכל ליצור מקורות-מחיה גם לאחרים.
נשא לאשה את פרלה בת אברהם עבר לנדאו מסלוצק.
דרכו הובילהו לענף המסחר בנפט ובשמנים מינרליים ומתוך נטיה להגיע עד חקר כל דבר עשה נסיונות הימיים בהרכבת חמרים שונים משמן מינרלי. אחרי לבטים רבים הצליח למצוא שותף בעל-הון באודיסה, שעזר לו להקים שם בית-חרושת למוצרי שמנים לפי התכנית שיצר בעצמו. במשך זמן קצר הצליח לכבוש את השוק ולבצר לו עמדה מכובדת בעולם המסחר והתעשיה של אודיסה.
תוך הצלחותיו לא הסיח דעתו משאיפת חייו, מהעליה לארץ-ישראל, וביחוד בהיותו תושב "שער ציון" שברוסיה היה משתדל להפגש עם העולים ארצה ועם התיירים החוזרים משם דרך נמל אודיסה והגיש את עזרתו לעולים נצרכים. בשנת תר"ס רכש לו על-ידי חברת "מנוחה ונחלה" 130 דונם קרקע ברחובות ובכללם ברם בן 50 דונם. אחר-כך העלה