איש אחד, שההוא יאמר אחריו קדיש לתיקון נשמתו, ומאחר שהאיש לא עמד בהתחייבותו, נכנס החוטא בתור דיבוק אל בתו. ור' מנחם עשה לו "תיקון" על-ידי לימוד משניות בצבור, אמירת קדיש ותפלת השכבה ואז יצא הדיבוק מהנערה.
כל ימיו השתוקק לקדושת ארץ-ישראל ובשנת תרס"א עלה ארצה והתישב בירושלים והיה מכובד מאד בחוגי המקובלים וכן בבית מדרשו של הגראי"ה קוק וניהל אתו שיחות רבות בתורת הנגלה והנסתר. נפטר במעונו שבבתי מחסה בעיר העתיקה שבירושלים ביום ו' ניסן תרפ"ד.
הרב ד"ר יוסף זליגר
נולד בסניאטין, מזרח-גליציה, כ"א אייר תרל"ב (1872), לאביו ר' שמואל הלוי, תלמיד-חכם וסוחרעצים ולאמו שפרינצה ממשפחת רבנים במשך דורות רבים. למד ב"חדר" והמשיך ללמוד בשקידה רבה בבית-המדרש, ובהיותו בן 14 סיים את הש"ס בפעם הראשונה. חקר את תולדות חז"ל, התעמק בספרי המחקר הדתי של גדולי ישראל מימי-הבינים, החליף מכתבים בחידושי תורה עם גדולי הרבנים בגליציה ובבוקובינה. את האותיות הרומיות למד מתוך השערים של ספרי התלמוד, ובהיותו בן 20 התכונן במשך 2-3 שנים לבחינת-בגרות בגרמנית, ואחרי שהצליח בבחינה נסע ללמוד פילוסופיה ופילולוגיה שמית באוניברסיטת ברן בשוייץ. שם יסד חברה ש"ס לסטודנטים שהיו ביניהם תלמידי ישיבות מרוסיה, יסד מטבח כשר ומרכז תפילה בצבור לסטודנטים וארגן חוגים למדעי היהדות, לציונות ולדיבור עברי. ב-1903 קבל את התואר דוקטור לפילוסופיה, חזר הביתה והוסמך לרבנות על-ידי הרבנים הראשיים של צ'רנוביץ וקולומיה. הוזמן לנהל בקראקוב גימנסיה עברית חרדית, מיסודו של הרב ד"ר מ. יונג , ומוקיריו יסדו לו בית-מדרש בשם "יבנה", בו הרצה לקהל חובבי תורה וחכמה בתנ"ך, תלמוד, ספרות, שירת ספרו וכו'. פרסם בשבועון "המצפה" הקראקובי מאמרים ותכניות בדבר שיטת-חינוך עברית חרדית ומודרנית. סבל בגלל חתירות החסידים והמתבוללים כאחד, שהתנגדו לגימנסיה עברית חרדית ומודרנית.
בקיץ תרס"ז קיבל מכתב מאת הבילויי ר' אב רהם הכהן שכביץ מגדרה בשם קבוצת הורים ביפו, שיבוא לכונן חינוך חרדי מודרני בארץ עפ"י שיטתו.
באלול תרס"ז עלה ארצה עם אשתו לאה לבית רוזנ קראנץ ונתמנה למנהל החדר המתוקן שנוסד ביזמת חברי "אחוה". הוא קרא למוסד את השם "תחכמוני", הנהיג בו את הלמודים בעברית וגם את מורי התלמוד הכין להוראה בעברית.
בגלל הקשיים החמריים שהמוסד התלבט בהם יצא באייר תרס"ז לפראנקפורט דמיין והציע תכנית לביתאולפנא גדול עד לדרגות הגבוהות, אך ראשי הועד לא הסכימו לתכניתו הגדולה והוא חזר לבית-מדרשי "יבנה" בקראקוב. שם יסד בתרע"ב עתון יומי עברי בשם "בת קול" עם הוספה שבועית "יבנה" למחקר וספרות יפה, ואח"כ העביר את עתונו ללבוב. בעת מפקד התושבים בגליציה עשה תעמולה בעתונו, שיהורים יודעי עברית ירשמו בשאלוני המפקד את העברית כשפת ביתם. גם הוא עצמו רשם כך, בהתאם לאמת, ונדון לתשלום קנס גדול. בגלל קשיים חמריים וחוסר קהל-קוראים מספיק צומצם עתונו לשבועון ובראשית שנת תרע"ד פסק לגמרי.
ביום ד' ניסן תרע"ד עלה עם אשתו שוב בחוף יפו. לימד זמן-מה בבית-הספר "נצח ישראל" בפתחתקוה, תיכן תכנית להקים מוסד גדול לחכמת ישראל בירושלים, אך בינתים פרצה מלחמת-העולם הראשונה. בשנות המלחמה הרביץ תורה לצעירים בירושלים, הרצה ודרש דרשות והמשיך לתכן תכניות לעתיד להקמת בית-תלמוד "ישורון" בירושלים. באחת מדרשותיו בביתהכנסת של שכונת "אחוה" אחרי הכיבוש הבריטי ניסה לצנן את ההתלהבות והתקוות שתלו רבים בהצהרת בלפור כאילו זוהי כבר הגאולה האמתית.
מצוקות המלחמה מוטטו את בריאותו. נפטר בירושלים, כ"ח אדר א' תרע"ט.
בתר"ץ הוציאה אשתו לזכרו את קובץ כתביו ("כתבי הרב ד"ר יוסף זליגר") ובו מאמרי תורה, מחקר ומדע, מאמרים פובליציסטיים, סיפורים ושירים ומאמרי הערכה לזכרו.
הרב יצחק ליב פינחס
נולד בעיר קופציובה, פולין, ט"ו שבט תרנ"ג (1893), לאביו הרב אברהם צבי , מגזע משפחת אליאש ברג , ולאמו חיה גיטל , ממשפחת רבנים ומגזע השל"ה. קיבל מילדותו חינוך תורני וכללי. למד בישיבות ביאליסטוק, ראדין (אצל ה"חפץ חיים"), סלבודקה, סלוצק, וולוזין. בישיבה החל בעסקנות צבורית כגבאי של "תומכי תורה" (לעזרת התלמידים העניים) וכמנהל אוצר הספרים של הישיבה וכבחור צעיר כבר הופיע בנאומיו בבתי-הכנסת בביאליסטוק בענינים צבוריים.