במלאכתו, אפית לחם למכירה, והיה האופה היהודי הראשון בירושלים ונספח לכולל הורודנה של הפדושים, אבל לא כדי לקבל ''חלוקה", אלא להיפך : הוא ובני ביתו חיו בצמצום מהכנסת עסקו, וחוץ מה"מעשר" שהפריש לצדקה היה נותן עוד משלו לתמיכה בעניים, בנתנו להם כסף, לחם, צרכי אוכל ותבשילים על שלחנו, הלבשה והנעלה, ואשתו גיטל נודעה בירושלים בשם גיטלה הצדקנית . ביחוד היה קונה צרכי הלבשה לחתנים ולכלות עניים והיה ממציאם לידי הוריהם בצנעה, בדרך כבוד. כן היה נוהג לתמוך במשפחות כבודות עניות לימי החגים, וביחוד לפסח.
כשהחל ר' עזריאל זליג הויזדורף (שנקרא בירושלים ר' זליג דייטש - על שום שעלה מגרמניה) לאסוף יתומים עזובים ולכלכלם לבל יפלו בידי המיסיון, היה נותן בשבילם לחם ממאפיתו במחיר הקרן בהקפה כמעט ובלי נגישות. פעם, אחרי שלא השיגה יד ר' זליג לשלם לו את מחיר הלחם במשך שבועות ומוכרי הקמח הציקו לו מאד, הוציא בערב שבת את בלי ביתו לשוק ומכרם ושילם בעד הקמח והמשיך לספק את הלחם ליתומים. אח"כ כשיסד ר' יהושע ליב דיסקין את בית היתומים הקרוי על שמו, היה מספק לחם גם למוסד בהקפה לזמנים ארוכים ובמחיר מוזל מאד.
כשגדלו בניו וצרכיו והיה זקוק לעזרה להשיאם נסע לבקר בווארשה את אחיותיו העשירות ואחת מהן אף שלחה לו אח''כ תמיכה קבועה בשבילו ובשביל מעשי-החסד שלו. וכשנודע לו, שהיא מפחיתה את שיעורי התרומות שהיתה שולחת לפני כן ל''כולל". השפיע עליה במכתב, שלא תגרע בגללו מחלקו של הכולל.
נפטר בירושלים, ביום י' כסלו תרס"ט.
בניו הם: ר' יהושע מאיר רייכמן ושלמה ליב ריצמונד .
יהודה ויסמן
נולד ב-15 באפריל 1881 (תרמ"ד) בירושלים לאביו מתתיהו-מרדכי המתיחש למשפחת רומן, ממיסדי הישוב החסידי בצפת, ולאמו חיה ממשפחת ישראל ב"ק. נתחנך חנוך מסורתי ב"חדר", ולאחר שההורים עברו לחיפה, ב-1893, נכנס לבית הספר של כי"ח ("אליאנס"). כעבור שנה עברו ההורים ליפו ואז המשיך את למודיו בבית הספר המקומי של כי"ח. ב-1898 נתקבל כתלמיד בביה''ס החקלאי במקוה ישראל. בגמרו את ביה"ס יצא למצרים, והיה למנהל המשק של בעלאחוזה יהודי. נתחבב על העובדים הרבים ועל כל בני הסביבה ובין ידידיו נמנה אף המלך המצרי הקודם, פואד.
בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר באו מהגרים מא"י למצרים, סידר קבוצת בחורים בעבודה בא חוזה שניהלה והשתדל להקל את חייהם. ביניהם היה גם מר מרגולין, ממנהלי "סולל בונה".
במלחמת העולם השניה היה ביתו באלכסנדריה מקום-אכסניה לחיילים יהודיים וביחוד למלחים. ממדת הכנסת-אורחים שלו נהנו גם קברי "הבימה", "אהל" והתזמורת הארצישראלית בבקוריהם במצרים.
ב-13 באוקטובר 1913 נשא את רוחמה בנ'נסון, בת ר' יהושע-דוב בנינסון, ממשפחה ידועה של חובביציון ובילו"יים. קשרי-משפחה אלו הגבירו את קשריו עם הציונות ועם הארץ.
מיד אחר פרסום הצהרת בלפור הציע לו סלימן ביק נאציף, בעליו של עמק יזרעאל, שהיה שותפו בעסקי-קבלנות בימי המלחמה, שירכוש מידו את אדמת העמק במחיר מוזל של לירה וחצי לדונם. הוא נאחז בהצעה זו, אולם לא הצליח להוציא את התכנית לפועל מחוסר כל הסכום הדרוש ומחוסר התעניינות מספקת מצד מנהלי המוסדות היהודיים בא"י בימים ההם. בזמן האחרון רכש קרקע בארץ ישראל.
צאצאיו: רענן (גמר חוק-למודיו כאגרונום בצרפת ויסד ביח"ר במצרים, אבל בזמן המלחמה חיסל את מפעלו, עלה לארץ והתגייס לבריגדה העברית; לאחר שחרורו הוא ממלא תפקיד בשרות הסוכנות היהודית) וזיוה (למדה באוניברסיטה בירושלים ובתקופת המלחמה התגייסה לא.ט.ס.).
שרה סגלביץ
נולדה ביקטרינוסלב (אוקראינה), בא' תמוז תרכ"ט (1869) לאביה ישעיה הנקין ולאמה גיטל . אחיה מרדכי עלה לארץ בתרמ"ה (1885) וכעבור שנה, באב תרמ"ו, עלתה יחד עם אמה ואחיה יצחק והתישבו בגדרה.
ידעה את כל הנסיונות בהם נתנסו בוני המושבה. ישבה בסוכת-מחצלאות, עבדה עבודה קשה וכעבור זמן מועט אף עמדה בחזית האש. יחד עם חברותיה ועם אמה עזרה למגינים בהדיפת התקפות של הערבים.
בביתו של יהודה צלליכין בראשון-לציון הכירה את יוסף סגלביץ, שהיה פועל ברחובות, ונישאה לו בי"ב