משהשתחרר מהשרות בממשלה התמסר בכל המרץ לפעולות לחיזוק המשק הארצישראלי. יזם את יסוד חברת "מסחר ותעשיה" וניהל אותה, הוציא (החל מיום י"ג טבת תרפ"ג) את הדו-שבועון "מסחר ותעשיה", יזם וארגן וניהל את התערוכה הארצישראלית הראשונה לתוגרת הארץ ב-1924 ואח"כ את התערוכות והירידים של המזרח הקרוב ב-1925 וב-1927 ושקד על יצירת קשרימסחר בריאים עם ארצות חוץ, בשמירה על התנאי שמסחר זה לא יזיק להתפתחות היצרנות העברית בארץ, וסירב לתת מקום בתערוכות למוצגים מתחרים בתעשיתנו. יזם הקמת ליגה למען תוצרת הארץ לשיפור איכות התוצרת ושיווקה. בתקופת משבר 1926/27 התמסר לפיתוח התיירות, יזם ויסד את הקלוב הארצישראלי לתיירות וכן קלובים למטרה זו באוסטריה ובשווייץ. מראשוני הוגי רעיון כיבוש הים ופיתוח ספנות עברית, ממיסדי חברת הספנות הארצישראלית יפולונדון ועורך תקנותיה, עמד בקשרים תמידיים עם מאיר דיזנגוף בדבר הקמת מזח בחוף תל-אביב, ערך ושלח תזכירים בדבר בנין נמל חיפה ורכישת קרקעות ובנין נמלים בארסוף-אפולוניה ובקיסריה. נסע לארצות אירופה ליצירת קשרים לשיווק פרי-הדר ובא בדברים עם נציגי קנדה ואוסטרליה בלונדון לשם יצירת קשרי מסחר בין ארצותיהם וארצנו, ועוד ב-1924 מסר תזכיר להנהלה הציונית בלונדון בדבר יסוד מכון קבוע בשם "בית ארץ-ישראל" בלונדון לקשרי מסחר עם בריטניה וקיסרותה (הרעיון הוגשם ב-1946). יזם והשתתף ביסוד חברת דרום-אפריקה לבנין בארצנו, הציע להקים שכונה שלמה של בתים מוכנים שיובאו משוודיה לשם החשת שיכון העולים ואף הביא בתים לדוגמה, שהוקמו בבתים (גם רעיון זה הגיע לשלב ההגשמה ב-1947). בכלל היה שופע מרץ ויזמה לפיתוח הכלכלה הארצישראלית בכל ענפיה ובהופעתו הצליח לרכוש אהדת יהודים ונכרים כאחד ולכבוש תשומת-לב רצינית לאישיותו ולהצעותיו. יסד וניהל (1932/40) את הקואופרטיב "פאלאוג" של פרדסנים זעירים. כשהפסיקה מלחמת-העולם השנית את קשרי המסחר עם ארצות חוץ ואת יצוא פרי ההדרים התרכז בעבודתו לגמור ולהכין לדפוס מלון עברי-אנגלי למונחי מסחר שעסק בחיבורו במשך 20 שנה.
פרסם מאמרים רבים בעתונות העברית ובאנגלית וגרמנית על נושאים כלכליים ארצישראליים. חיבב את האמנות העברית ותמך בה.
נפטר בתל-אביב, י' חשון תש"ד.
יהושע מאיר רייכמאן
נולד בביאליסטוק, כ"ט כסלו תרכ"ב, לאביו ר' נתן האופה, בן האדמו"ר רבי שלמה רייכמאן מווארשה, ולאמו אסתר בת הרב ר' יצחק הכהן בריקר , שהיה דיין בווארשה. למד בחדר והצטיין בידיעותיו בתלמוד עוד בילדותו. בהיותו בן 12, בתרל"ד, עלה ארצה עם אביו ואמו החורגת גיטל'ה הצדקנית , ועם כל אחיו והתישבו בירושלים. למד בתלמוד תורה "עץ חיים", בישיבת "עץ חיים" בימי הנהלתו של הרב ר' משה נחמיה כהנוב מחאסלאביץ ולאחר שהצטיין ביותר בשקידה ובידיעות נתקבל ללמוד בבית מדרשו של הגאון ר' מאיר אוירבאך מקאליש, בעל הספר "אמרי בינה".
בהיותו בן י"ט נשא לאשה את הדסה פייגא מר ים, יתומתו של הרב ר' יצחק יעקב הריסון מקרוק, ואחיה ר' ישעיה ור' מיכל לימדוהו את מלאכת ניקור הבשר והיה למנקר. עבודה זו לא הספיקה לפרנסתו ולכן נעתר לבקשת כמה עשירים ולימד את בניהם תורה וחסך מהכנסתו ובנה לו בית בשכונת "בית. ישראל" בראשיתה והיה גבאי, חזן ומגיד שיעורים בבית המדרש העליון של השכונה.
כשנוסדה בירושלים חברת "דגל תורה" במטרה להשיג מקור-פרנסה קבוע להחזקת מוסדות התורה ולומדיהם על-ידי הפצת שטרי-הגרלה (חברה זו יסדה גם את הישיבה ביהודיה, ליד פתח-תקוה, בהנהלת הגאון ר' מרדכי גימפל מרוזינוי), ואחד מעסקני החברה היה ר' ישעיה הריסון , והוא עצמו נסע לפעול למען החברה בדרום-אפריקה, שלח את גיסו ר' יהושע מאיר בשנת תרנ"ב לפעול למען החברה באמריקה. זמן קצר אחרי בואו לאמריקה התמוטטה החברה בירושלים והוא הוכרח לתשאל באמריקה ולהשתכר שם למחיתו ולשלוח למחית בני-ביתו בירושלים, ושהה שפם קרוב לשנתים. בהיותו שם פעם בבית אחד הרבנים ואל הרב הובאה שאלת-הלכה קשה, הציע הוא לו פתרון ישר ונכון. אמר לו הרב בתמימות : "אולי יואיל כבודו לקבל את הרבנות בקהלתי ואני אבקש לי קהלה אחרת ?..." באותו יום הובא מהדואר מכתב לר' יהושע מאיר מאביו ר' נתן מירושלים, ובו כתוב: "בני, הזהר ותשמר שלא תשתקע באמריקה !" - והוא חזר ירושלימה בתרנ"ד, אך מחוסר אפשרות להסתדר בפרנסה יצא שנית לאמריקה. שם למד את מלאכת השחיטה ונבחן והוסמך על-ידי שוחטים ורבנים מפורסמים, אך לא עסק במלאכה זו. כן עזר שם לר' יעקב משה ברוידא , השד"ר הראשי של המגבית המאוחדת לטובת "עץ חיים" ו"ביקור חולים" (בשם המקוצר: ת"ת