"עקספרעס" בלונדון). בהסכמתו של הרצל קראו למושבם בשם "תל אביב", על שם תרגומו העברי של הרומן "אלטנוילאנד" של הרצל. (לאחר זמן נבלע מושב זה במושבה נס ציונה והשם תל-אביב נשאר רק בתור שם הרחוב במושבה, ואח''כ נקרא על השכונה-העיר תל אביב) .
השתתף בעניני הצבור במושבה, בהכנת שתילי עציהדר ובנסיון לגידול טבק, וזמן-מה היה אף מורה בביתהספר במושבה יחד עם גיסו צבי הוכברג . כתב מאמרים ב"החרות", ב"הצפירה" (על מצב הפועלים בארץ והצורך בביסוס מעמדם), מאמרים וסקירות על המושבה ועל הישוב החקלאי בכלל ב"ספר השנה" (תרס"א) וב"האסיף" של נ. סוקולוב , ובשבועון "המבשר" שיצא באיסטמבול בעריכת גיסו שמואל (סם) הוכברג .
נפטר בנס ציונה, כ"ה תשרי תרע"ח. צאצאיו: אברהם (ז"ל), מאיר .
שמואל גוזמן
נולד בדובוסארי, פלך חרסון (אוקראינה), ג, אדר תרמ"ד (1884), לאביו אברהם . למד בחדרים ואח"כ בבית-ספר עברי, ומשנתו ה-15 עבד בחברת ספנות בעירו כל זמן שהותו בגולה.
משנתו ה-14 עסק בעבודה ציונית, באוסף כספים ובפעולות תעמולה וארגון והיה ממיסדי תנועת "צעידי ציון" בדובוסארי ובקישינוב. פעל למען גילוי המזימה של עלילת דם על יהודי עירו, כשנמצא ב-1904 ילד נוצרי הרוג בדקירות רבות וכבר החלו סוכני השלטון הצארי לשסות את ההמונים לפרוע פרעות ביהודים, והוא עזר לגלות את השקר שבעלילה ואף השתתף בפועל בהגנה העצמית היהודית שמנעה את הפרעות. יסד בדובוסארי חברה יהודית להלואה וחסכון ולעזרה עצמית, שהתפתחה יפה. בתקופת הצעת אוגנדה היה מהלוחמים התקיפים נגד הצעה זו ובעד ציונות-ציון ואז החליט לתת חיזוק לרעיונו על-ידי עליה לארץ-ישראל.
עלה ארצה בסוף 1905 והתישב ביפו. עבד בחברת "זינגר" ואח"כ בבית-החרושת למכונות ומתכת של ליאון שטיין . השתתף ביסוד מפלגת "הפועל הצעיר'' ובכל כינוסיה בעיר ובכפר. ממארגני הלהקה הדרמטית שליד "הפועל הצעיר" יחד עם מנחם גנסין, טיטלמן , יעקב מושלי, פרץ קומר, חנה (זובראק) שפרינצק, חיה ברנר , ועוד. יחד עם החברים משה קריינדל מבאר יעקב ועדה טברסקי ארגן כעין שרות של "ביקור חולים ולינת הצדק" לעזרת פועלים חולים, ללא הבדל מפלגה, ומאחר שלא נמצאו מתנדבים מספיקים הוטל על קומץ המיסדים להיות ערים לילות רבים על משמר הטיפול בחברים החולים.
נשא לאשה את צפורה בת צבי קורנפלד .
ב-1910 פתח ברחוב בוסטרוס ביפו בית-מסחר לצרכי חקלאות וטכניקה, מהראשונים בענף זה בארץ, והכניס מכונות רבות לשכלול החקלאות והתעשיה, ותוך התעסקו במסחרו ובעניני צבור מצא תמיד פנאי לטפל בעולים חדשים ולעזור להם בעצה ובהדרכה.
השתתף ביסוד חברת "נחלת בנימין" שבנתה את רחוב נחלת בנימין, ובו בנה גם הוא את ביתו, והיה פעיל בועד תל-אביב כחבר ועדת הבקורת.
במלחמת-העולם הראשונה השתתף בפעולות הצבוריות להקלת המשבר ולעזרה לנפגעי המחסור. בעת הגירוש הכללי מיפו ות"א בניסן תרע"ז הורשה להשאר בעיר יחד עם סעדיה שושני ויצחק הוז ולשמור את הרכוש של יהודי ת"א. בתפקידו זה עלה בידו להציל רכוש צבורי יהודי כשמכר לטורקים (בעזרת בצל אל יפה וגדליהו וילבושביץ ) את חמרי הבנין שהוכנו להקמת בית-חולים יהודי, והכסף שנתקבל שימש קרןהתחלה לבנין בית-החולים העירוני "הדסה". וכשהחרים השלטון הטורקי את בית-העלמין היהודי הישן בשכונת עג'מי עלה בידו להציל מחילול את עצמות נחמן שלמה בוטקובסקי , ממיסדי חדרה (אחיו של העסקן צבי בוטקובסקי ז"ל), ולהעבירן לקבורה בחדרה.
אחרי המלחמה חזר לעסוק במסחרו ובפעילותו הציבורית בתנאים החדשים. השתתף ביסוד התיאטרון העברי ושמש כגזבר בהנהלת הבמאי יוידוב , ואח"כ ביסוד התא"י ("התיאטרון הארצישראלי") בהנהלת מנחם גנסין , נשא בעול גרעונותיו ונתן משען כספי בסכומים גדולים לקיומו של התיאטרון ובנין התא"י בשדרות רוטשילד ועזר כל הזמן למנצח מ. גולינקין לקיים את האופירה הא"י.
ב-1922 היה הסוחר הראשון, שהעביר את ביתמסחרו מיפו למרכז המסחרי החדש שבתל-אביב, וגדולי הסוחרים שלעגו לנחשוניותו באו אחרי שנים מעטות בעקבותיו והמסחר התרכז בעיר העברית. היה המיסד הראשון של התערוכה התמידית של תוצרת הארץ, שהתקיימה משנת 1921 ועד 1924 על חשבונו בבנין שממול למושבה הגרמנית ביפו, שבו היתה הגימנסיה הרצליה לפני שהוקם בנינה בת"א, - ואחרי שההנהלה הציונית דחתה את בקשותיו להקצבת 100 לירות לשנה לשכר הדירה בלבד נאלץ לסגור את התערוכה.