יפו ביום י"ז אב תרי"ז. (אביו הושפע לעליה ממורו ה"חתם סופר", שהטיף נגד השתרשות היהודים בארצות הגלות למרות ה"שויון" שהגויים מנדבים להם, כי מקומו של יהודי אמתי צריך להיות בארץ הקודש, וכמה מתלמידיו שמעו בקולו והוסיפו על מספרו ומשקלו של הישוב האשכנזי הפרושי בירושלים). המשפחה עלתה ירושלימה והוא נשאר ביפו ונשא לאשה באותה שנה ואת חיה בת ר' קופל בלאטנר , מראשוני המתישבים האשכנזים בעדה היהודית הקטנה ביפו ובעל המלון היהודי הראשון בעיר. באין מנין של אשכנזים התפלל אצל הספרדים והתדמה להם בלבוש (בנוסח עולי מארוקו, ראשוני הישוב הספרדי ביפו) ובמנהגים (הנחת שני זוגות תפילין, "שימושא רבה", בבת אחת) והתמיד במנהגים אלה גם אחרי שנתרבה הישוב האשכנזי. נתקבל לשוחט של העדה (הספרדית) ומוהל ראשי ליפו והמושבות במשך 22 שנה. (בפנקסו היו רשומים 1570 שמות של ילדים שמל אותם - בישוב הקטן בימים ההם, - רובם שמות ידועים כיום בין ותיקי יפו והמושבות). גם הערבים היו מזמינים אותו למול את בניהם לפי מנהגם, ובהיותו מכובד מאד בעיניהם השתמש בקשריו עמהם לעזור ליהודים להכנס ארצה אף בניגוד לאיסור הממשלה הטורקית.
עסק גם בחלפנות, על שולחן שהעמיד במקום ששכר לו בפתח בית מסחרו של ר' חיים שמרלינג . היה סוכנו של אחיו הבנקאי נתן צבי (נטע הרש) מירושלים בעניני המחאות כסף, דואר וכו' וסוכן האניה האוסטרית להעברת משלוחי הדואר האוסטרי לירושלים.
שכר לו בית בן שתי קומות בעיר העתיקה של יפו: הקומה העליונה לדירה והתחתונה לבית-תפלה. היה מזכיר העדה הספרדית בעניני כתיבה כלפי חוץ ; חבר הועד הראשון של חברת "עזרת ישראל". שיסדה את השכונה נוה צדק בתרמ"ז והחלה בהקמת מוסדות צבור ביפו; חבר הועד הראשון לקהלת יפו בתר"ן ופעל למען ליכוד הספרדים והאשכנזים בעדה אחת ואחידה.
כתב על המתרחש בעדת יפו ב"הלבנון" וב"המגיד" והיה מסיים לפני החתימה : "בפקודת קהל יפו". כשרון מיוחד היה לו בהמצאת גימטריאות ובחישוב ראשי תיבות וסופי תיבות בחריפות רבה.
משנפטרה רעיתו ביפו, ט"ז שבט תרע"ג, ובנותיו הלכו אחרי בעליהן למקומות אחרים, נשאר גלמוד וסובל מחסור לעת זקנה. זמן מה סעדוהו ידידיו ומוקיריו הערבים ובסוף עלה להתישב בירושלים, ושם נפטר ביום י"ז אב תרפ"א.
בנותיו: יהודית אשת ר' אשר זליגמן מבוקארשט שעבד במלון רוזנפלד בבירות, רחל אשת אברהם יצחק ליאון (חיט), דבורה אשת חיים רובוביץ (בן משה רובוביץ , רוקח בית-החולים "משגב לדך" בירושלים), רבקה אשת אברהם יצחק יפה (מורה בביה''ס "נצח ישראל" בפתח תקוה).
הרב צבי פסח פראנק
נולד בקובנה, ליטא, כ"א טבת תרל"ו (1876), לאביו הרב יהודה ליב (ממיסדי המושבה חדרה ורבה הראשון) ולאמו מלכה לבית שילמן . למד בישיבת טלז והיה מבחירי תלמידיו של רב אליעזר גורדון , למד גם בישיבת "בית המוסר", שהיתה המרכז ל"בעלי המוסר" לפי השיטה שיסד ר' ישראל סלנטר .
עלה ארצה ביום ד' תשרי תרנ"ג והמשיך ללמוד בין גדולי התורה בירושלים.
נשא לאשה את גיטה מלכה בת הרב דוד שפירא מקובנה.
בעודו אברך צעיר הכירו הרב הראשי רבי שמואל סלנט כגדול בתורה ובעל כושר הנהגה צבורית ובשנת תרס"ז מינה אותו לחבר בית-דינו המרכזי, בו הצטיין בבירור הלכות וכפוסק ושופט.
בתרפ"א השתתף ביסוד מועצת הרבנים שיסדה לפי צו הנציב העליון את הרבנות הראשית לארץישראל ונבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית, ומשנת תרצ"ו ואילך הוא רבה הראשי וראש בית-הדין של קהלת כנסת ישראל בירושלים. מראשית כהונתו ועד עתה עומד הוא בתוקף על משמר כבוד התורה וכבוד הישוב שומר-התורה בירושלים.
כל זמנו הפנוי משרות הצבור קודש יומם ולילה ללימוד תורה ולהעלאת חידושים על הכתב. פרסם מאמרים תורניים בכתבי-העת "אור תורה", "יגדיל תורה", "אהל תורה", "קול תורה", "דביר", "המאסף", "וילקט יוסף" (בהונגריה), "שערי ציון", "תורת ארץ-ישראל", "פרדס". חיבר עשרה קונטרסים בהלכות המצוות התלויות בארץ (שהצטרפו לספר "כרם ציון" א'-י'), "קונטרס אחרון" (בתרס"ז), "הר צבי" (בשאלת הקרבת קרבנות כשאין בית - תרע"ט), "מילי דברכות" (תרצ"ד), "ביאורים לשנויי פירוש רש''י" (תש"א), "ימי הפורים למוקפים ופרוזים" (תש"ו), ועוד, ועוד.
צאצאיו: הרב מנחם זקס (שיקאגו); הרב תנחום