שם עם בני-ביתו, כך יוכלו גם אחרים. הוא עצר איפוא בביתו את בגדי פנחס, שלא יוכל לצאת לשרות ויסוצקי, ורק אחרי שחוסל הסכסוך בהסכמה כללית להקים את הישוב בפתח-תקוה הלך לשמש את ויסוצקי במשך ביקורו בארץ, וסרב לקבל שכר על שרותו. אז מינה אותו ויסוצקי למקשר בין המושבה ובין אברהם מויאל מיפו, שהתמנה כבא-כח ומנהל עניני חובבי ציון בארץ. כן ניתנה לו אז עזרה מאת חובבי ציון לבנין ביתו ולרכישת צמד בקר לעבודה.
לאחר זמן, כשהבארון רוטשילד החל לעזור לפתחתקוה, ביקש פנחס מאירי מפקיד הבארון עזרה לרכישת מקצרה. הפקיד לא הסכים לתת לו עזרה חלקית, אלא הציע לו להצטרף לרשימת האכרים המקבלים ביסוס מלא מאת הבארון, וכך היה הוא אחד מ"העשרים ושמונה" (זה היה מספר "אכרי הבארון" בפתחתקוה) והיה גם חבר בועד של ה"28" וכשהפקידות עסקה בנטיעת הכרמים במושבה עבד אצלה כשכיריום. במשך הזמן פיתח לו משק מגוון (פלחה, נטיעות, בהמות, עופות) ושילם לפקידות את ההלואות.
השתתף בהגנה על המושבה ורכושה ולא פעם נלחם באומץ וסיכן את נפשו בתגרות עם שוסים. פעם בתרנ"ט נסע בעגלה מזכרון-יעקב הביתה ושודדים ערבים התנפלו על הנוסעים מדרום לכפר ג'לג'וליה, נשאר יחידי לעמוד נגדם והם פצעו את עצם גלגלתו והוכרח להתרפא למעלה משנה וגם לנסוע לאירופה לעשות ניתוחים וחריץ עמוק נשאר על ראשו כל ימי חייו.
נבחר פעמים אחדות לועד המושבה, וזמן-מה היה אף ראש הועד. זכה לראות דור רביעי מצאצאיו במושבתו, ונפטר בפתח תקוה כ"ב כסלו תרצ"ח (15.12.38).
צאצאיו: אליהו, מרדכי, יצחק (ז"ל), שושנה אשת העו"ד יוסף ברנבלום ז"ל, אהובה אשת העו"ד יהושע איזנברג, רבקה אשת אריה גוזני (מורה).
משה ויינשטיין
נולד בקרמנצ'וג, אוקראינה, תרמ"א (5.12.1880), לאביו יצחק . למד ב"חדר" ואח"כ תלמוד והלכה וחסידות בביית-מדרש של חסידי חב"ד. עבד כפקיד בבית-חרושת לנסירת עצים. היה ציוני פעיל והצטרף לקבוצה בת 10 חברים ציונים מקרמנצ'וג לרכוש קרקע בארץ-ישראל להתישבותם. חברי הקבוצה היו: ד"ר תבורי (כיום רופא בחיפה), משה בירמן, יעקב ויטלין, פלדמן, ברשדסקי ועוד. הקבוצה באה לידי הסכם עם הנהלת יק"א, שתמכור לה את אדמת תל-חי ליד מטולה, ויעקב ויטלין נשלח ארצה לחתום בשם הקבוצה על החוזה עם פקידות יק"א.
כשחזר ויטלין עם החוזה החתום שלחה הקבוצה את משה ויינשטיין ארצה להכין ולהכשיר את הקרקע במשך שנים אחדות, כדי שתוכל אח"כ לתת פרנסה לחברים כש יעלו ארצה, ובינתים ינהל את העבודה בכספים שהחברים ישלחו לו מרוסיה.
באמצע תמוז תרע"ד הגיע ארצה עם משפחתו ונגש מיד לעבודה בתל-חי לפי הדרכת מומחים. נטע חורשת עצי אקליפטוס והכין משתלות לנטיעת עצי-פרי שונים. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה נפסק הקשר עם רוסיה. כספים להוצאות העיבוד לא יכלו לבוא מאת החברים, וכך נשאר הוא ומשפחתו ברעב ובמחסור על אדמת תלחי הצחיחה והפועלים שעבדו אצלו עזבוהו. לבסוף הוכרח גם הוא לעזוב את המקום ולהחזיר את הקרקע לרשות חברת יק"א, שמסרה אותה אח"כ לקבוצת פועלים. הוא עבר עם משפחתו למטולה.
בעת המהומות בצפון הארץ באדר תרע"ט, כשמטולה ותל-חי וכפר-גלעדי נשארו בשטח ההפקר שבין צבאות אנגליה וצרפת, פרצו ערבים למטולה בהתנפלות שוד (ימים אחדים לפני ההתנפלות על תל-חי, בה נפלו יוסף טרומפלדור וחבריו). אז נפצע בכדור-רובה ושכב כמעט שנה תמימה בבית-חולים עד שהבריא. משנת 1921 עבד כפועל במדידת הקרקע במטולה מטעם הפקידות. בינתים גמר בנו את לימודיו במקוה-ישראל ומ-1923 יש לו משק במטולה.
שמואל הירש
נולד בעיר דיאז, אלזאס (צרפת), בשנת תר"ה (1845), להורים שומרי מסורת. נתחנך חינוך יהודי מסורתי וכללי וגמר בית-ספר למורים בעיר האלזאסית קולמאר.
אחרי גמרו את שרותו בצבא צרפת בדרגת סרג'נט נכנס לשרות חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס) כמורה ומנהל בתי-ספר - בשנות 1867/69 בבולוס שביון, ב-1869/73 בטאנג'ר שבמארוקו, ב-1873/79 היה מפקח על בתי-הספר של החברה במארוקו ובכל מקומות שרותו ייצג את החברה גם בעניני הגנה על היהודים והשתדל לטובתם בפני השלטונות, כנציג היהדות העולמית (החברה נחשבה כדוברת בשם כלל ישראל).
בשנות 1879/91 ניהל את בית-הספר החקלאי מקוה