הרב הראשי במוסקבה) ואחרים ביסוד אגודת "בני ציון", שקדמה ליסוד תנועת "חיבת ציון" הכללית שפשטה בכל רוסיה, ואף לבית הוריו הביא את הרעיון החדש-הישן של שיבת ציון ועוררם לפעולה, שבתוצאותיה עלה רוב מנינה ורוב בנינה של המשפחה והשתרש בארץ ותפס מקום כבוד בין בוניה ומגיניה.
משהוסמך לעורך-דין השתקע במוהילב ועסק במקצועו. נשא לאשה את שפרה בת אברהם דוד כהן (חתנו של דבי דוד לוריה מביחוב) מעשירי העיר ומיוחסיה, מהיהודים המעטים שהיו מבאי בית המל כות בפטרבורג. עסק בצרכי הצבור היהודי וביחוד בעניני לאומיות וישוב ארץ-ישראל, היה מפעילי המיסדים (יחד עם ז. ד. ליבונטין) את האגודה להתנחלות בארץ- שבתרנ"א התקשרה לרכישת נחלה במפרץ חיפה, קניה שנתבטלה כיתר הקניות בעת ה"בהלה" שסיימה את "תקופת טיומקין". היה במוהילב המור- שה של הועד המרכזי לחובבי ציון באודיסה ואחד מפעילי הציונות המדינית וציר בקונגרסים אחדים.
כשפרצה המהפכה הבולשבית ברוסיה והחלה רדיפת האמידים והציונים ניסה להמלט דרומה ועבר להומל. נאסר בפוצ'יפ, פלך צ'רניגוב והובא לכלא אוריול, משם למוסקבה וחזרה לאוריול. שם נשפט ושוחרר אך נאמר עליו לעזוב את מוסקבה. אך נמלט והצליח לעבור את הגבול ולהגיע בפורים תרפ"א לפתח תקוה. כאן מצא את אחיו ואחיותיו ואת אמו בת התשעים. זמן קצר אחרי בואו ראה את אחיו שלמה זלמן בראש עבודות הארגון להגנת המושבה (בסוף ניסן תרפ"א) ובראש ועד המושבה בכלל, ואת אבשלום בן משה אחיו בראש המגינים שנפל בקרב.
אחרי עמדו בהצלחה בבחינת עורכי-דין זרים הורשה לעסוק במקצועו בארץ. להזמנת ז. ד. ליבונ טין, חברו בעבודת "חיבת ציון" בגולה, נטל עליי לסדר את הענינים המשפטיים הסבוכים מאד של "אגודת נטעים" והצליח לסדר את הענינים בטקט הדרוש. בלי רעש ובמניעת שערוריות. נפטר בפתח-תקוה, י''ז תמוז תרצ"ה.
צאצאיו: דוד (פקיד גבוה במיניסטריון הפנים במוסקבה), מרים (יועצת ראשית במיניסטריון המשפטים במוסקבה), תהלה (אשת פרידברג , בעל אחוזות, שהוצא להורג במהפכה הבולשבית), סוסיה, עורכתדין, אשת הד"ר בארו , פקיד גבוה במינסטריון הכלכלה בלונדון.
אלחנן (גרינברג) בולקין
נולד בביאליסטוק, פלך גרודנה, בשנת תקצ"ד (1834), לאביו אברהם דוד גרינברג , ומאחר שלפי החוק הרוסי בימים ההם היו בנים יחידים פטורים מהשרות בצבא ולו בבר היו אחים, נרשם בפנקס-הנולדים כבנו-מאומצו של קרוב חשוך-בנים בשם-המשפחה בולקין . קיבל חינוך תורני ולמד זמן-מה בישיבת הרב מרדכי גימפל יפה ברוז'ינוי יחד עם יחיאל מיכל פינס .
כשגדל החל לעסוק בתעשיה ובמסחר אריגים ונשא לאשה את רבקה בת משה הכהן מצ'ק מסלונים.
כשהחלה התנועה של חיבת ציון יסד יחד עם חבורת ידידיו אגודה קטנה למען התנחלותם על הקרקע בארץ-ישראל, וכשבא בתרמ"ב אברהם קופלמן בשליחות הרי"מ פינס ומיסדי פתח תקוה למכור בפולין ובליטא חלקות קרקע במושבה העזובה כדי לחדש את הישוב בה, קנו ממנו הוא וחבריו נחלה בארץ ובראשית תרמ"ג עלו ארצה בחבורה שנקראה "קבוצת הביאליסטוקאים".
בהגיעם לחוף יפו אחרי נסיעה קשה בים נתקלו בגזירת השלטון הטורקי למנוע את כניסת ה''מוסקובים" אל הארץ. ב-500 נפוליונים שאספו ביניהם סידרו בשוחד, ששנים מכל משפחה יועלו בגניבה, בידי ספנים ערבים, לנקודה עזובה על החוף. לפי הגורל הועלו ממשפחת בולקין הוא ובנו בכורו יעקב, ואשתו ויתר הילדים ועוד עולים שלמעלה ממכסת הסכם-השוחד הועלו בשכר שוחד אחר לבירות ומשם הסתננו ארצה דרך הגליל. אשתו וילדיו הסתתרו כשבועים בבירות עד שבא יהושע שטאמפר מפתח תקוה והעיד עליהם שהם בני משפחתו, וכך נכנסו ארצה.