המחוז וכאן נשאר בתפקידו עד 1927. באותה שנה נתמנה למזכיר הועדה לענייני שכר של והעובדים האזרחיים ולאחר זה הועבר למזכירות הראשית של ממשלת א"י. ב-1929 נתמנה לסגן המושל של מחוז ירושלים.
ב-1931 יצא לחו"ל לשם השתלמות נוספת ולמד שנה אחת במכללת קולומביה, שבארצות הברית. כשחזר משם בשנת 1932 כיהן בתור סגן מושל בירושלים ואחר כך נתמנה לסגן קצין מחוז והגליל עד 1934. ב-1933 היה גם חבר הוועדה לגביית הכנסות הממשלה. ב-1934 היה זמן מה חבר הועדה הממשלתית לעניין אדמות בית שאן; אח"כ הועבר למחלקת העליה בדרגת סגן מנהל, ובתפקיד זה כיהן עד פרוץ המלחמה העולמית השניה. באותו פרק-זמן ביקר בארצות מזרח אירופה, בענייני העליה.
בתקופת המלחמה, שירת כראש מחלקת הצנזורה של הדואר והטלגרף בירושלים, ומשנת 1942 עד 1945 שימש כצנזור ראשי בא"י, מלבד זאת שימש משנת 1944 כצנזור העתונות. ביוני 1945 נתמנה למנהל מחלקת השידור של ממשלת ארץ ישראל, ובתפקיד זה עומד גם כיום.
בשנים 1941-1943 שימש כמרצה באוניברסיטה העברית על "מוסדות בריטיים". בתקופת המלחמה (1940-1944) התגייס לחיל המתנדבים הא"י ושרת בו בדרגת מפקד מחלקה. נמצא בחבר מועצת המנה לים של בית הספר הריאלי העברי בחיפה והנהו חבר הועד של בית הנכות להווי הארצישראלי. הוא ייסד ב-1945 את בית הספר לשעורי הדרכה בירושלים וב-1947 את המכון לאדמיניסטרציה צבורית במזרח התיכון.
החל משנת 1947 הנהו חבר לוועדה להשכלת העם שליד האוניברסיטה העברית בירושלים.
פרסם מחקרים וספרים שונים שמהם יש לציין את: "הקיבוצים היהודים בארץ ישראל", שיצא בשנת 1938 באנגלית ובצרפתית, וכן את חוברתו ''חברת הילדים של השומר הצעיר במשמר העמק" באנגלית (1941) ו- The Theory of Administration (1947) ביוני 1947 הוענק לו התואר חבר כבוד במיסדר סנט מייקל וסנט ג'ורג' מאת הממשלה בלונדון. צאצאיו: דוד - הממשיך את לימודיו במכללת אוקספורד, דן - המשרת בצבא בדרגת מייג'ור.
הרב פרופ' שמחה אסף (אוסובסקי)
בן יהודה זאב (סוחר) ופייגה בת צבי יעקב אפ שטיין מבוברויסק, נולד בליובאן, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), ט' תמוז תרמ"ט (1889).
קבל חנוך מסורתי בחדר, בישיבת סלוצק - מפי הרב איסר זלמן מלצר ובישיבת טלז (בשנות תרס"התרס''ח) מפי הרב אליעזר גורדון (ר' ליזר טעלזער) ונסמך להוראה. בשנות תר"ע-ע"א שימש כרב בליובאן. בשנות תרע''ד-ע"ט עמד בראש ישיבת אודיסה מיסודו של הרב חיים טשרנוביץ (רב צעיר). באודיסה התחיל בעבודתו המדעית-ספרותית ופר סם את מאמריו הראשונים ב"השלוח" וב"רשומות".
לציוני היה עוד בישיבת טלז ועסק שם בהפצת הרעיון הציוני. באודיסה הצטרף לפעילי התנועה הציונית, ונבחר לחבר הועד העירוני הציוני.
נשא לאשה את חנה בת הרב נחמיה ירושלימסקי (רב בשעמזייווא ובליובאן, פלך מינסק, עלה לא"י לעת זקנתו).
עלה לא"י בסוף 1921 ונתמנה למורה לתלמוד בסימינר של "המזרחי" בירושלים.
פרסם הרבה מחקרים וספרים בחקר הכתות בישראל, דרכי החנוך, סדרי בתי הדין, היחסים שבין מרכזי התורה בחו"ל למרכזים בא"י.
עם יסוד האוניברסיטה העברית (תרפ"ה) נתמנה למרצה ואח"כ לפרופ' לספרות הגאונים ולספרות הרבנית.
אחד העסקנים הותיקים של "המזרחי" ובא-כח המזרחי בועד הלאומי ובאספת הנבחרים. חבר בועד המפקח על בתי הספר של "המזרחי", חבר בית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית העולמית, חבר בית דין הכבוד של הסתדרות המזרחי, יו"ר בית דין הכבוד של הסתדרות המורים בא"י, סגן הנשיא של החברה להיסטוריה ואתנוגרפיה בא"י, חבר המועצה של החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, סגן יו"ר ועד החנוך, חבר ועד הלשון, חבר הועד הפועל של האוניברסיטה העברית, יו"ר חברת "מקיצי נרדמים'', חבר ועד שכונת רחביה בירושלים, סגן הנשיא הגדול של לשכות בני ברית בא"י.
ספריו: "העונשין אחרי חתימת התלמוד" (1922), "בתי הדין וסדריהם" (1924), "מקורות לתולדות החנוך בישראל", 4 חלקים (1925, 1931, 1936, 1940), "תשובות הגאונים מן הגניזה" (1929), "קובץ אגרות ר' שמואל בן עלי" (1930), "ספר השטרות של רב האי גאון" (1930), "מספרות הגאונים" (1933), ספרן של