ראשונים (1936), "סדור רב סעדיה גאון" (1941), "תשובות הגאונים מגנזי קמברידז'" (1942), "ספר הישוב", כרך ב' (1943), "באהלי יעקב" (1944), "מקורות ומחקרים בתולדות ישראל" (1946), "ספר המקצועות" (1946).
בתו: שרה .
אפרים גיסין (ראש משפחת גיסין בארץ)
נולד בסטארי-ביכוב, פלך מוהילוב (רוסיה הלבנה), בשנת תקצ"ה (1835), לאביו ר' אברהם זלקינד . קיבל חינוך מסורתי ותורני והיה ממשכילי דורו, לפי הרוח המסורתי. נשא לאשה את חיה רחל לאה בת הרב זאב קרוטקין מז'ורביצי והיה סוחר ומנכבדי העדה היהודית בסטארי-ביכוב. נודע בכל מחוזות הסביבה כחובב עתיקות ואספן נלהב לחפצי אמנות, מפורסם בעשירותו ובאוסף הגדול שאסף במסעותיו הרבים.
כשלמד בנו יעקב דב משפטים באוניברסיטת מוסקבה הצטרף שם לאגודת "בני ציון", אחת האגודות הראשונות של חובבי ציון ברוסיה, והביא לבית הוריו את הרעיון - שהיה קרוב ללבותיהם מתוך רגש יהודי מסורתי חי - בדבר השיבה לציון ולעבודה חקלאית על אדמת האבות. מאז חיה המשפחה, מקטן ועד גדול, באוירה של התכוננות מתמדת לשיבת ציון.
בתרנ"א עלו ארצה בניו משה ושלמה זלמן , בתרנ"ד - בנו אריה ליב ובתו איידלה (נישאה אח"כ למאיר סולץ ובנם היה אלכסנדר סולץ איש השמירה, הרצליה), ובתרנ"ה עלה הוא עצמו עם רעיתו ובנותיהם מארישה (נישאה לאליהו אוסטאשינסקי מכפרסבא), איטה (נישאה לדוד גולדשטיין בפתח תקוה) ואלי שבע (הגננת הראשונה בגן-הילדים העברי הראשון בירושלים. נישאה למשה אפרתי) והתישבו בפתח תקוה. כאן הכינו הבנים עוד קודם לכן בכסף ששלח אביהם משק חקלאי ובית גדול מוקף שדרות אילנות בקצה המושבה. בדרך ליפו ועשוהו אכסניה לחלוצים ולסתם עוברי-אורח (לא בתשלום, אלא כמנהג אברהם אבינו) ומרכז לפעילות למען קידום המושבה והחדרת העבודה העברית לתוכה. עם בוא ההורים נמשך כל זה כמנהג הבית מקודם, וההורים נתנו יתר תוקףומשקל לכל הפעולות הללו וראו נחת ממשפחתם המסתעפת ומשתרשת בארץ ובחייה.
נפטר בפתח תקוה, י"א תמוז תרנ"ח. יתר צאצאיו: עוה"ד יעקב דב (עלה ארצה בפורים תרפ"א), יוסף (מת ברוסיה).
פאני (פרידה) חיסין (פריזר)
נולדה בקרץ', קרים (דרום רוסיה), י"ד אב תרכ"ב (10.8.1862), לאביה אברהם . למדה בביתספר עממי ובגימנסיה רוסית, נסעה למוסקבה להשתלם בזמרה ולהמשיך בלמודים בקונסרבטוריון על מנת להיות זמרת באופרה. נטתה, כרוב הנוער היהודיהמשכיל בימים ההם, למהפכנות סוציאליסטית.
הפרעות בדרום-רוסיה ב-1881/82 הכזיבו את אמונתה ותקותה זאת. תוך אספות הסטודנטים היהודים לחיפוש דרך חדשה לעתידם האישי והלאומי הכירה את הסטודנט "יפים" (חיים) חיסין , החליטו לקשור יחד את גורל חייהם ובאפריל 1882 נכנסו יחד לאגודת ביל"ו על מנת לעלות לארץישראל. הוא עלה בקיץ של אותה שנה והיא אחריו בראשית ינואר 1883. הצטרפה לחבורת הביל"ויים העובדים כשכירים ומתאמנים בחקלאות במקוה ישראל, ויחד עם חברותיה פאניה בלקינד (אח"כ אשת ישראל פיינברג) ודבורה סירוט אשת יעקבברליאבסקי ניהלו את משק הבית של הביל"ויים במעונם הדל שבפרדס אנטון איוב . משם עברה עם חיסין וחבורת ביל"ויים לראשון לציון והמשיכו בעבודה חקלאית כפועלים שכירים, בתקוה להגיע בעתיד להתנחלות במושבה. כאן נישאה לחיים חיסין ביום ו' לפנות ערב, שבוע לפני פסח תרמ"ג. הטקס נערך בפשטות חלוצית. החתן חזר מהעבודה בשדה, התיר את זוג הפרדות, לבש מעיל