בילה ואחיה עמנואל, שנסע ללמוד במקוה-ישראל בעקבות אחיו חיים-יצחק. נשארה בגדרה אצל אחותה הבכירה לאה הורביץ ולמדה בבית-הספר מפי המורים יוסף ויתקין ואברהם-בנימין סומם.
ב-1900 חזרה עם אמה ואחותה למינסק והמשיכה להשתלם בעברית אצל המורה והמדקדק אברהם אברונין (הצטיינה מאד בתנ"ך ובמשנה). למדה גם בגימנסיה הרוסית לבנות במינסק וגמרה אותה בהצטיינות.
ניצלה בנס בשעה שהצבא הרוסי ירה על מפגינים בשנת 1905 והיא נפלה תחת גופות מתים ופצועים.
עלתה לארץ עם הוריה בתרס"ו והשתקעה בראשון לציון. היתה פעילה בחוגי הנוער. ב-13.10.1913 נישאה ליהודה ויסמן (אחיו של בעל אחותה יעקב ויסמן) והשתקעה יחד אתו במצרים. כל זמן שהותה שם היא מוסיפה לקיים קשרים עם הארץ ומבקרת כאן מדי שנה בשנה. בימי מלחמת העולם הראשונה טיפלה במסירות יחד עם בעלה בפליטים שהגיעו מא"י. במלחמת העולם השניה שימש ביתה באלכסנדריה אכסניה לחיילים העבריים שעברו שם וביחוד למלחי הצי. פועלת יחד עם אשת בן אחותה פנינה הורביץ לבית ליבונטין בשביל הקרנות הלאומיות ואחת העסקניות המרכזיות בוויצ"ו.
בנה רענן ובתה זיוה שירתו במלחמה האחרונה בצבא הברית (הבן חיסל עסקיו והתנדב לבריגדה והבת שלמדה באוניברסיטה בירושלים הפסיקה למודיה והתגייסה לא.ט.ס.).
הרב אברהם זקהם
נולד במולודצ'נו, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, סמוך לוולוז'ין, י"ח כסלו תרי"ח (1857), לאביו ר' משה נתן (ממשפחה מיוחסת, דור ששי לר' ישראל הי"ד, מקדושי רוז'ינוי. מוצא המשפחה מגזע גאונים וקדושים מצד אחד, עד רש"י ולמעלה ממנו עד הלל הזקן, ומצד שני - מגזע רב שרירא ורב האי גאון, ומרבנו זרחיה הלוי בעל "המאור" ועוד גאוני ספרד), ולאמו יענטא לבית אנצילביץ-גולדברג. למד בישיבות מינסק, וולוז'ין וקובנה, ונסמך להוראה ע"י הנצי"ב ור' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה. נשא לאשה את עטרה מלכה , בת הרב הלל דוד הכהן טריווש (רבה של ווילקי, פלך קובנה, מגזע רש"י, מו"ל "הפסגה" ומחבר הספרים "וניגש הכהן", "עבודת הכהן", "עדן גנים", ועוד). היה מו"צ בקובנה, אח"כ רב במושבה לייפון, פלך ווילנה, ובווליה, פלך גרודנה. במלחמת העולם הראשונה, עם פנוי התושבים נמלט לסימפירופול, קרים, ושם היה רב ומטיף, יסד ישיבה מתוקנת ותלמוד תורה שהנהיג בו למודים כלליים ושפת המדינה, בתכנית למודים של בית ספר עממי. בכל מקום שישב נתפרסם כצדיק וחסיד, עד שגם התושבים הנוצרים היו פונים אליו להשפט עפ"י דין תורה, וכמה פעמים גרם ל"קדוש השם". החליף מכתבים עם גדולי ישראל ברוסיה ובגרמניה בחכמת ישראל ובשאלות היהדות, הרבנות, החינוך וכו'. (שלמה בובר, הנצי"ב, ד"ר ברלינר, הרכבי, נחום סוקולוב, הרב יצחק אלחנן ספקטור, י. ל. פרידלנד ועוד). פרסם מאמרים ב"המליץ" ועוד. הציע ב"הפסגה" ט' - י' תכנית לייסוד סמינר לרבנים אורתודוכסיים ולהסדרת הרבנות ומעמדה. חבר את הספר "נטעי איתן" (דרשות וביאורים בתלמוד) בשמונה חלקים. חלק א' יצא בוורשה תרס"א (הוצאה ג' - ווילנה תרס"ד). יתר החלקים יצאו בירושלים בשנות תרפ"ו-צ"ח ; "התורה והמלאכה", ירושלים תרפ"ח, "חזיון העולם", ירושלים תרצ"ג.
הכין לדפוס ספר "עץ חיים" על תולדות ישיבת וולוז'ין למלאות מאה שנה להווסדה, פתחא דמדרשא על המדרש רבה, "מגן ישראל" (ברוסית). אסף חומר רב מרבנים סופרים, שרובו אבד בטלטולי נדודיו במלחמת העולם הראשונה ולוקח ע"י הצנזורה הרוסית. גם אסף חומר רב לתולדות משפחת זקהם , שהוכנס לספר "דעת קדושים" ע"י ר' ישראל טוביה אייזנשטאדט מרוז'ינוי (פטרבורג תרנ"ז/נ"ח). נודע כדרשן מצוין שהטיף לחבת ציון בצורתה הדתית. עם בנו דבר מילדותו עברית עד שהיתה השפה העברית שגורה בפיהם. השתתף עם חותנו, ואח"כ עם גיסו, הרב קלמן טריווש (כעת רב בניו-יורק) בהוצאת המאסף הרבני "הפסגה" ואח"כ הוציאו לבדו (הקבצים