ומקובלים אפשר ללמוד מהפרק המיוחד שהקדיש אחד העם להערכתם ב"ילקוט קטן" שלו.
בן עמי היה מפרסם גם מאמרים פובליציסטיים. במאמריו, שנכתבו ברוסית, אנו רואים אותו כמו שהיה בחיים: חריף ושנון, רותח ומוכיח, לוחם נמרצות למען הלאומיות המקורית וכנגד כל סימן של התבוללות.
משווייץ חזר לאודיסה (1886) ונעשה עסקן חשוב של "חובבי ציון", השתתף בועידות "חובבי ציון" והיה חבר הועד באודיסה, התקרב לפינסקר, והיה לידיד נפש של אחד-העם, וכשהופיעה הציונות המדינית היה לחסידו הנלהב של הרצל עד כדי כך, שכשבאה הבשורה האיומה על מות הרצל, חלץ בן-עמי את נעליו וישב "שבעה" (הוא היה כל ימיו דתי). לזכר הרצל הקדיש גם את החשובה מיצירותיו: "הילדות", יצירה בת כמה מאות עמודים.
אחרי פרעות אוקטובר 1905 עזב את רוסיה. עוד קודם לכן, אחרי פרעות קישינוב, חתם יחד עם דובנוב ואחד העם על כרוז למען ארגון הגנה יהודית ברוסיה.
במשך 18 שנה חי בג'ניבה וכל הזמן יצר יצירות בעלות ערך. פרופ' קוליקובסקי, אחד מחשובי המבקרים הרוסים, העריך מאד את יצירותיו והקדיש מאמר מיוחד לבן-עמי בשם : "תנועת העממיות בעולם היהודים", בו הוא גומר עליו ועל יצירותיו את ההלל הגדול.
רק חלק מיצירותיו נקבצו בספרים. הופיע קובץ אחד של ספוריו ברוסית. בתרגום עברי הופיעו: "קובץ ספורים" ע"י "מוריה" בש' 1914, "ספורים לבני ישראל" (1932), "אנשי דורנו" (1932) שניהם בהוצ' שטיבל. כן הופיעו ספריו בתרגום לאידיש.
בשנת 1923 עלה לארץ ונפגש בחמימות ע"י חבריו מנוער : אחד העם, י"ח רבניצקי וח"נ ביאליק. בשנות חייו האחרונות היה גר בתל-אביב ובחיפה לסירוגין.
נפטר בג' אדר ב', תרצ"ב, בתל-אביב ונקבר בביתהקברות הישן. על שמו רחוב בתל-אביב.
צאצאיו: ירמיהו (נפטר בשויץ), ד"ר מיכה (רופא בת"א), שרה אשת אברהם סולודור ותמר אשת ד"ר ירמיהו יפה.
שלמה זלמן גיסין
נולד בסטארו-ביכוב, פלך מוהילב, רוסיה, ה' סיון תרל"א (1871), לאביו אפרים ולאמו חיה רחל לאה בת הרב זאב קרוטקין מז'ורביצי. קיבל חינוך מסורתי וכללי וגדל באווירה של השכלה עברית לאומית וחיבת ציון בבית הוריו.
בתרנ"א עלה ארצה עם אחיו משה והגיע בדיוק ביום מלאות לו עשרים שנה. את חמשת הנפוליונים שנשארו להם מהוצאות הדרך החזירו בדואר לאביהם כדי שיוכרחו לחיות על עבודתם, והחלו לעבוד כפועלים שכירים בכרמי רחובות. עד ערב סוכות תרנ"ב חסכו 2 נפוליונים משכר עבודתם ואז עלו לרגל ירושלימה בחבורה של כמאה פועלים, ובשובם עברו שני האחים לעבוד ביקב ראשון לציון. אחרי כחצי שנה פיטר אותם אליהו שייד פקיד הבארון, יחד עם פועלים רבים, לשם קימוצים, ואז הקיפוהו כל הפועלים - המפוטרים והנשארים בעבודה יחד -ולא נתנוהו לצאת מהבית עד שסידר את ענין הפיצויים למפוטרים.
אחרי שהתמחו בעבודה כשכירים עברו להתנחל בפתח תקוה, קנו בכסף ששלחו ההורים חלקת קרקע בת למעלה מ-1200 דונם ומגרש (בקצה המושבה, ליד הדרך ליפו), סידרו משק ובנו בית גדול, שהיה פתוח בכל עת לחלוצים ולסתם עוברי-אורח, שאכלו ולנו אצלם כבני-משפחה ורבים סודרו בעזרתם בעבודה במושבה. בתרנ"ד עלו אליהם מחו"ל אחיהם אריה ליב ואחותם איידלה ובתרנ"ה באו אף ההורים והאחיות מארישה, איטה ואלישבע .
אחרי נשואי כל אחיותיו נשא לאשה את אסתר לבית איזמוז'יק.
השתתף ביסוד "הפועל הצעיר" והיה חבר בו כחמש שנים, עד שנוצרה קירבה בינו ובין "פועלי ציון".
בעת המחלוקת בין "הזקנים" ו"הצעירים" בדבר הנהגת המושבה היה הוא בין ראשי הצעירים, ואחרי שהוקם השלום על כנו ונבחר ועד-מושבה מורכב מנציגי שני הצדדים, נבחר אחיו משה לראש הועד, וכשהתפטר אחרי חדשים אחדים בגלל חוסר יכולת לחיות בשלום עם החרדים שבועד, נבחר הוא במקומו.
מאז נבחר פעמים אחדות (לסירוגין) לראש הועד, ופעולתו בכהונה זו קשורה במאורעות ובמעשים היסטוריים בתולדות המושבה. ביזמתו נוסדה בעזרת הועד - על פי הודעתו והצעתו בעת הלוית אליהו ספיר הספריה הצבורית על שם ספיר והועד נתן לה אולם בבנינו וסכום כסף להתחלה. בתפקיד זה קיבל את