ד"ר אלכסנדר גולדשטיין
נולד במינסק. רוסיה הלבנה, בשנת תרמ"ה (23.9.1884), לאביו משה (סוחר, בעל השכלה רחבה עברית וכללית, כתב מאמרים בעתון "ראזסוויט" של תקופת ההשכלה, פרסם תרגום רוסי למחזור התפלות לחגים ומועדים וספר ברוסית על דברי ימי היהודים והיהדות) ולאמו חנה (אשה משכילה ומלומדת, בת למשפחת אליאשברג המפורסמת).
בזמן למודיו בגימנסיה הרוסית למד גם את השפה העברית, תנ"ך ותלמוד. גמר את חוק למודיו באוניברסיטה שבפטרבורג וקיבל תואר ד"ר למשפטים. עוד בהיותו סטודנט התחיל בעבודתו הספרותית, היה ממיסדי העתון "יברייסקיה ז'יזן" וחבר מערכת "ראזסוויט" בכל שנות קיומו 1904-1919. כשנסגר ה"ראזסוויט" ב-1915 ע"י השלטונות הצבאיים, ערך יחד עם ל. יפה את "יברייסקיה ז'יזן" שהופיע במוסקבה במקום ה"ראזסוויט". תרגם לרוסית כל כתבי מ. ז. פייארברג שיצאו בספר מיוחד ב-1919. פרסם מאמרים בפובליציסטיקה ציונית ובבקורת ספרותית ברוסית, עברית, אידית, אנגלית וגרמנית. פרסם מאמרי הערכה על אישים ביהדות ובתנועה הציונית. בשנת 1918 פרסם ,את ספרו "בתוך היהדות" (ברוסית) על התפתחות היהדות ופולמוס הרעיונות שהתנהל בתוכה בשנות 1905-1917. הוצאות מיוחדות של מאמריו הציונים הופיעו בבולגרית והולנדית. חבר המערכת להוצאת "ספר אידלסון" ברוסית ב-1925, "ספר צ'לנוב" בעברית ב-1937 ו"ספר אידלסון" בעברית ב-1946.
עוד מימי נעוריו תפס עמדה חשובה בתנועה הציונית ברוסיה ובשנות 1919-1909 היה בלי הפסקה חבר "המרכז הציוני" ברוסיה ומראשי המדברים בועידות השונות וביחוד בועידת הלסינגפורס (1906) ובועידת פטרוגרד (1917), שבה הרצה על "משאל-עם בדבר ארץ-ישראל". השתתף בועידות "חובבי ציון" באודיסה. יצג את המרכז הרוסי בועידה העולמית של "החבר" בהיידלברג ב-1914. בשנת 1917 נבחר כציר באספה המיסדת הכל-רוסית. בבחירות לקונגרס היהודי ברוסיה נבחר באותו זמן בפלכים מינסק, ויטבסק, פודוליה, יקטרינוסלאב ומוסקבה. באספה הלאומית היהודית באוקראינה, שהתקיימה בקיוב בשנת 1918, היה המרצה על "ארץ-ישראל וועידת השלום"; נבחר ליושב ראש הועד הפועל שהוקם באספה זו בשם "האספה הלאומית המצומצמת של יהדות אוקראינה". כנציגה של יהדות אוקראינה היה חבר פעיל ב"ועד המשלחות היהודיות" בפאריס ב-1919.
עם יסודה של קרן היסוד ב-1920 בועידה הציונית בלונדון הוטלו עליו תפקידים חשובים בארגון התעמולה והפעולה. אותה שנה ביקר בערי אנגליה והניח את היסוד לפעולה מאורגנת אשר הלכה והתרחבה במשך השנים. ב-1921 ביקר בהצלחה רבה בשליחות קרן היסוד בבולגריה, בארגנטינה ובאורגויי וביקורו שם נחשב כמסע נצחון. בסוף 1921 יצא לאמ ריקה במשלחת קרן היסוד שחבריה היו סוקולוב , ז'בוטינסקי , פרופ' וארבורג , הקולונל פטרסון והוא, ופעל שמונה חדשים בהשפעה מוצלחת על הצבור לטובת הציונות ובנין הארץ. גם בשנים שלאחר-כך ביקר בארצות רבות בשליחות קרן היסוד מטעם הלשכה הראשית או להזמנת המרכזים הציוניים שבארצות ההן והצליח להתחבב על המוני היהודים וראשיהם ולחבב עליהם את ארץ-ישראל ומפעל בנינה ואף לקשור קשרים עם מדינאים חשובים בארצות שביקר בהן ולרכוש את אהדתם למפעל הציוני. והנה פרשת נדודיו בשרות קרן היסוד: ב-1922 ברומניה; ב-1923 בקנדה (יחד עם הקולונל פטרסון) ובמרכזים רבים בארה"ב: ב-1924 בדרום-אפריקה, רודזיה ואפריקה המזרחית: ב-1927 באוסטרליה, זלנדיה החדשה, הודו, בורמה, הודו ההולנדית, פנאנג וסינגפור. (אז כינס את הועידה הראשונה של ציוני אוסטרליה, שבה נוסדה הפדרציה הציונית באוסטרליה). אח"כ פעל בצרפת, הולנד, בלגיה, פולין, ליטא, אס טוניה, לטביה וארצות אחרות באירופה. בשנת 1929 כיהן כיו"ר מגבית קרן היסוד באנגליה (שהלורד מלצ'ס היה נשיאה). ב-1932 ביקר שוב ביחד עם הד"ר וייצמן בדרום-אפריקה.
השתתף בועידת "ציוני ציון" בפרייבורג ובבל הקונגרסים הציוניים החל מהקונגרס השביעי. הרצה על ארץ-ישראל וקרן היסוד בועידות הציוניות וועידות קרן היסוד בארץ-ישראל, אנגליה, ארצות הברית, צרפת, פולין, ליטא, הולנד, דרום-אפריקה, ארגנטינה, אוסטרליה והודו ההולנדית.
בשנת 1933 הוזמן להיות המנהל הראשי של קרן היסוד בארץ-ישראל. את תפקידו זה הוא ממלא עד היום ומאז השתקע בארץ כתושב קבוע. בשנות 1941-1942 הוזמן בפעם השלישית לאפריקה הדרומית וניהל שם (וגם ברודזיה ובקונגו הבלגית) את המגביות של שתי הקרנות הלאומיות, שהוכתרו בהצלחה רבה.