מאיר דיזנגוף
נולד בכפר אקימוביצי ליד אורהיוב פלך בסרביה, בט"ו אדר תרכ"א (25/2/1861) ,לאביו יעקב שמואל (איש האדמה, מנהל אחוזות חקלאיות, משכיל ותלמיד חכם מחסידי סדיגורה) ולאמו מיטה ממשפחת רבנים. קבל חנוך מסורתי בחדר עד גיל חמש עשרה והושפע מרבו ר' רפאל מברשד. כשעברה המשפחה לקישינרב התחיל להתכונן לגימנסיה הממשלתית, אך לא נתקבל מפני הקצבה המיוחדת לילדי ישראל ונכנס לבית הספר המחוזי. אחרי שסיים את למוריו עמד בבחינות לתעודת בגרות. בשנת 1882 התנדב לצבא הרוסי כדי לקצר שנות השירות. ולמקום שירותו בחר לו את ז'יטומיר, עיר של חכמים וסופרים. שם נמסרה לו מטעם הצבא עריכת העתון הצבאי, וגם הורשה לו לגור בדירה פרטית. עד מהרה נעשה שם לחביב הנוער המקומי שהיה קרוב למהפכנים הרוסים וגם נפגש עם צינה חיה ברנר, שנשא אותה אחר כך לאשה.
אחרי גמר שרותו בצבא יצא לאודיסה. היה פעיל במפלגת "נרודניה ווליה" ("רצון העם"). ב-1885 נאסר ע"י הבולשת בעוון השתיכותו למפלגה זו וישב במאסר 8 חדשים. בחדשים אלה עבר עליו משבר נפשי, והוא החליט, כי בצאתו מבית הסוהר יקדיש כוחותיו לעמו ולארצו. ואמנם כשיצא לחופש נפגש עם פינסקר ולילינבלום ובתוצאות השיחות שהתנהלו ביניהם יסד בקישינוב בשנת 1886 ביחד עם יצחק חיותמן והמשורר נח שפירא אגודת חו"צ. הוא נשלח כציר לועידת דרוסקניק (1887) של חו"צ, והרצה בה על דרך חנוך הנוער ברוח חבת ציון.
אחרי שובו מדרוסקניק יצא לפריס, למד 3 שנים באוניברסיטה והשתלם כמהנדס חימאי. המשיך את עבודתו בעמקנות של חבת ציון, והתקרב לברון אדמונד רוטשילד ולחוג חובבי-ציון שם. בשנת 1891 חזר לרוסיה, פרסם בקובץ הציוני "דאס הייליגע לאנד" (ז'יטומיר, 1891) מאמרים בשאלות היהדות וישוב א"י ובתוכם גם את ה"מכתבים היהודיים" שלו.
בהיותו בפריס נמסר לו ע"י הברון רוטשילד, באמצעות מיכאל ערלאנגר, תפקיד להקים, בית חרושת של זכוכית בארץ ישראל, כדי שלא יצטרכו להביא את הבקבוקים ליינות היקבים (ראשל"צ וז"י) מחו"ל. לשם זה השתלם באוניברסיטת ליאון בתורת ההרכבה של הזכוכית.
בשנת 1892 הגיע בפעם הראשונה לא"י והקים את בית החרושת בטנטורה, ואחרי שנגמר הבנין יצא לאלכסנדריה ושם בא בברית הנשואין עם צינה חיה.
לרגל חוסר בעלי-מקצוע בעבודות זכוכית בא"י נסע במיוחד לרוסיה והכניס נערים יהודים לבתי חרושת לזכוכית ללמוד המקצוע ולהעלותם אח"כ לא"י.
הנסיונות שיעשו בטנטורה להפוך את החול לזכוכית לא הצליחו. התברר, כי החול אינו מתאים לכך ובית החרושת נסגר בשנת 1894. במשך השנים שהיה בארץ ניסה לארגן אגודת פועלים בא"י בשם "הארץ והעבודה", והתכנית שעובדה נתפרסמה בדפוס ועליה חתמו מלבדי גם אהרן אייזנברג, א. ל. גורדון ומשה ראטנער.
בשנת 1892 הצטרף ל"בני משה" ופרסם ב"מירושלים" של יעב"ץ את מאמרו "הקנין והעבודה", שבו מסמן בבהירות את הדרכים, שבהן צריכים ללכת חו"צ המעונינים בהצלחת המפעל.
התקרבותו לפועלים ופרסום מאמרים בעתונים לא מצאו חן בעיני פקידי הברון שמיררו את חייו והיה מוכרח לעזוב את הארץ.
קודם כל הלך לפריס למסור דו"ח על הכשלון. בהגיעו לשם הציעה לפניו חברה בלגית שילך לאודיסה לנהל את בית החרושת שלה לבקבוקים ואחרי שהתמחה ועבד בבתי חרושת לזכוכית בצפון צרפת ובלגיה, יצא בשנת 1897 לאודיסה, ושם גר עד 1905. היה גם שותף לבית מסחר דיזנגוף את איכטמן.
באודיסה נפגש עם חשובי הסופרים והעסקנים. ביום היה עסוק בבית החרושת ובלילות - בעסקי חו"צ. מבאי ביתו בימים ההם היו: אחד העם, מנדלי. ש. דובנוב, בן-עמי, י.ח. רבניצקי, רב צעיר, ח.נ. ביאליק, א. דרויאנוב וכו'.
נבחר כחבר ועד חו"צ והועדה הלאומית שלחמה במגמות ההתבוללות של חברת "מפיצי ההשכלה". השתתף בקונגרס הציוני החמישי ונהיה לחסידו