אשר הלכה והתפשטה בכל רוסיה וגם במוסקבה הכתה שרשים עמוקים. בעבודתו הציונית הושפע מהקסם האישי של המנוח טשלנוב. הוא היה מקורב מאד לטשריקובר, לרב מזאה ולמר ניידיץ. לקח חלק פעיל בעבודה למען א"י בכלל. היה חבר פעיל באגודה הציונית הפרוגרסיבית "קדימה" שנוסדה עוד מקודם ביזמתו של אידלסון. באגודה זו שימש כגזבר וגם כסגן יושב-הראש. אחרי זמן רב קבל על עצמו שליחות מיוחדת ובשנת 1908 נסע לברלין יחד עם חברו יצחק לויטס כדי לקנות קרקע בא"י באמצעות האגודה "עזרה" (הילפספראיין"). בשליחותו זו נפגש עם מר סימון והד"ר אלפרד נוסיג ורכשו שטח קרקע מסויים בא"י בשביל אגודת "קדימה". השתתף שם באותו זמן באוסף אמצעים עבור המפעל המיוחד למען יסוד שכונת התימנים ליד רחובות. השתתף באופן ניכר בחברת "הבונה" "רענניה" ובכל שאר החברות שמטרתן היתה גאולת האדמה ובנין הארץ. כל הקניות שלו בארץ-ישראל וההשקעות השונות דלעיל שבהן השתתף בהון ניכר, אך מרחוק ומבלי שבחן את הענינים בעצמו, לא הצליחו ביותר... אך זה לא רפה את ידיו והוא המשיך בלי הרף בהכנותיו להשתקע בארץ. גם בזמן המהפכה ובמלחמת האזרחים עשה את כל הנסיונות כדי לקבל את הרשיונות המיוחדים מהשלטונות במטרה לצאת מרוסיה בדרך ליגלית ורק לאחר עמל עלה הדבר בידו.
במשך תקופת הבינים המשיך בעבודתו הציונית ברוסיה, דבר שהיה כרוך בסכנות נפשות ממש. למרות כל הרדיפות של ה"ייבסקים" התעסק בכל העבודות הציוניות והתרבותיות הקשורות עם הארץ והחיאת השפה והתרבות העברית. וכאשר דוד בןגוריון בא למוסקבה בשנת 1921 מצא שם גרעין ציוני מלא התלהבות שלא פסק אף יום מעבודת התחיה. כמעט כל העבודה הזו נעשתה במחתרת. בתנאים מדכאים אלה נתקימה אז בביתו אספת ציוני מוסקבה ובה מסר ד. בן-גוריון על המתרחש בארץישראל.
ב-1924 הצליח לצאת לחו"ל יחד עם רעיתו ואחרי שסדר בלונדון את עניניו הפיננסיים עלה מיד לא"י כדי להגשים את חלום חייו מנעוריו. התבונן מה הוגשם פה ער עכשיו לפיתוח החקלאות ואיזו סכויים נשקפים פה בכלל לפיתוח התעשיה. ניגש לחקירה יסודית על המתרחש בשטח החרשת. המסקנות היו עגומות ולא זו בלבד אלא גם הכלכלנים וכן כל האנשים הקרובים אליו כאן התיחסו לרעיון זה בפסימיות גמורה ואפילו הזהירוהו לבל יהין להסתבר ! הוא לא נרתע מכל הנבואות הפסימיות האלה, בידעו שכל יהודי הבא להשתקע במולדת חייב לשלם מס מסויים בגופו ובממונו. לקח על עצמו את כל הסכנות שבהן היתה קשורה בזמן ההוא ההעפלה החלוצית שביצירת תעשיה עברית בארץ-ישראל ונכנס למפעל "לודזיה" אשר קשה היה לו להתקיים בגלל הציוד הבלתי מתאים, חוסר ההון, חוסר פועלים מנוסים ויד מכוונת. התמסר בכל כוחו לבסס את המפעל ולשוות לו צורה תעשיתית רצינית. בןאחיו המנוח בן-ציון שהיה קרוב לו מאד ברוחו ובשאיפותיו הציוניות ואשר מנערותו התכונן לקשור את גורלו בתחית הארץ (אחרי שלמד פה בסמינריון למורים נסע בן-ציון לצרפת כדי להשתלם וגמר את חוק לימודיו כמהנדס) הוכנס על ידו לביהח"ר כעוזרו בהנהלת המפעל. אחרי זמן בא לכאן גם בן אחיו השני מרדכי שנקר שעוד בחו"ל היה קשור בכל נימי נפשו לתנועה הציונית והכניס גם אותו לבית החרושת.
נשא בגאון את כל הסבל הזה שבהקמת תעשיה בתנאים חלוציים. בתקופות הקשות ביותר היה עוזר ומעודד את היצרנים שמספרם אז הגיע לבמת עשרות בלבד. המשיך להגדיל ולהרחיב את מפעלו. נסע לחו"ל כדי לרכוש ציוד המשוכלל ביותר. התגבר על המכשולים הרבים והצליח להקים מחדש את ביהח"ר הזה והפכי למפעל טכסטילאי מבוסס.
בתוך כל טרדותיו התענין בבעיות הייצור בכלל ושאף להפוך את התעשיה לגורם ממדרגה ראשונה של המשק הכלכלי הא"י כאמצעי לקליטה מהירה של עולים יהודים ולפרנסתם בעבודה פרודוקטיבית. נכנס לארגון של התאחדות בעלי התעשיה שאיגד אז בתוכו רק אי-אלה יצרנים קטנים ובעיקר בשלב שבין בעלי מלאכה ויצרנים אשר היו בודדים לנפשם ממש. הייצור היה אז בשפל המדרגה ללא שום תכנית ואפילו התקציב הפעוט לקיומו של המנגנון הקטן של ההתאחדות לא היה אז לפי יכלתם החמרית. בתוך הצבור הזה היה הרוח החיה. המנוח ברוך גורלסקי הרגיש בו מיד לב יהודי ובעל חלומות לפתח פה את התעשיה על הבסיס האידיאולוגי של נאמנות לתוצרת הארץ.
אחרי זמן קצר נבחר ליו"ר התאחדות בעלי התעשיה. בעיות קשות העיקו על התעשיה וביניהן בעית האשראי למימון התעשיה, יצירת הון חוזר, תעמולה לתוצרת הארץ, פיתוח האכספורט, הסדרת האימפורט, הסדרת תעריפי המכס - הגנה מכסית על התוצרת המוכנה ופטורי מכס למכונות וגלמים ובכלל יצירת התנאים לפתח את החרושת המקומית על בסיס רינטאבילי. הוא התחיל ללמוד את התנאים של הייצור בארץ ובארצות השכנות: לבנון, סוריה, עירק, מצרים וטורקיה, בקר למטרה זו באפריקה הדרומית. יצר למען ההתאחדות את קשרי הכלכלה והמחקר וקירב אליה אישים ומוסדות בארץ ובחוץ-לארץ. יצר קשרים ידידותיים עם חשובי הסוחרים היהודים בארצות השכנות כדי שיעזרו להכנסת סחורותינו למדינות האלה.
יחד עם מאיר דיזנגוף ראש עירית ת"א היה מתכן תכניות להמרצת התעשיה הא"י. כשהקונגרס