בודותיה החשובות למען החרושת העברית כולה. בפעולות האלה נעזר הוא בעבודתם של המהנדס א.י. אכטמן המנהל הכללי של ההתאחדות, מר א. ז. מכט מנהל הבנק לתעשיה, המזכיר הכללי מר א. ז. קריסטל, ומנגנון של חבר פקידים מומחים איש איש במקצועו כמו: עניני מכס ותעריפים; עניני עבודה, מחקר כלכלי וסטטיסטיקה; פיננסים צבוריים; מחלקות ואגפים מקצועיים לטכסטיל, מתכת, חמרי בנין, מזון, כימיה, ועוד. ההתאחדות גם מוציאה לאור ירחון משלה "התעשיה" בעריכתו של מר א. שנקר. עתון זה מקובל בארץ ובחוץ-לארץ כבטאון מוסמך של החרושת והכלכלה הא"י. כל הפעולות האלה קבעו להתאחדות מקום נכבד בין המוסדות הכלכליים המרכזיים בארץ באופן שהישוב ומוסדותיו העליונים מכירים בעבודת ההתאחדות הנעשית על רקע ציוני גרידא לביצור הכלכלה העברית ולהחשת האינדוסטריאליזציה של המולדת. באמצעות המוסד הזה ובאופן אישי הוא עזר לבל יצרן שהיה זקוק להדרכה ועידוד. תזכירים ומכתבים למאות נשלחים על-ידו ליהודים בכל תפוצות הגולה באמריקה, באנגליה, באפריקה הדרומית וכן באירופה במטרה להמריצם להשתתף במפעל הייצור התעשיתי העברי בארץ. הוא מאציל מרוחו על המוסד הזה ורואה בהגשמת חזון האינדוסטריאליזציה העברית בא"י את יעודו ומפעל חייו.
מינה ספיר
נולדה בפוניבז פלך קובנה (ליטא) בשנת תרכ"ו (1866) לאביה ר' בנציון שאטיל , בר-אורין וחובבציון ותיק (ממשפחת הגאון ר' אליהו דוד רבינו ביץ-תאומים - האדר"ת, רב בפוניבז ומיר שהיה בסוף ימיו רבה הראשי של עדת האשכנזים בירושלים, חותנו של הרב הראשי ר' אברהם יצחק הכהן קוק), ולאמה אסתר לאה בת ר' יצחק מווילקומיר. קיבלה חינוך מסורתי-לאומי וגדלה באוירה של חיבת ציון בבית הוריה, למדה בבי"ס עממי ורכשה השכלת בי"ס היכון בשיעורים פרטיים והשתלמה בשפות גרמנית ורוסית.
בתרמ"ג עלתה ארצה עם הוריה, כשרכש אביה באמצעות הרי"מ פינס נחלה בפתח תקוה שהיתה עזובה ושוממה ואח"כ בא עם משפחתו ב"קבוצת הביאליסטוקאים" לחדש את הישוב בפתח תקוה והשתכנו לשנים הראשונות בכפר יהודיה.
עבדה עם כל המשפחה בחקלאות והסתגלה לקשי העבודה והחיים מתוך התלהבות לאומית ואהבת הארץ. בזמן קצר למדה את השפה העברית והתרגלה לכל מנהגי הארץ.
בתרמ"ה נישאה לאליהו ספיר מירושלים (נכד הנוסע-החוקר ר' יעקב הלוי ספיר , מחבר הספר "אבן ספיר" על מסעיו ותגליותיו בתימן) והיתה עוזרת נאמנה לבעלה בדרך חייו רבת הפעולות והתמורות כאכר, רועה, מורה, פקיד יק"א ומנהל בנק אפ"ק, והקלה עליו את עבודתו המדעית הפוריה והתמסרותו לפעולית מיגעות ומוצלחות בגאולת הארץ. חינכה את ילדיה ברוח אהבת הארץ, נאמנות ומסירות לשאיפות הלאומיות של עם ישראל.
נפטרה בפתח תקוה, ט"ו תשרי תרע"ז.
צאצאיה: חנה חיה, אשר לוי (ז"ל), יוסף (ראש עירית פתח תקוה ועסקן בהתאחדות האכרים בא"י).
אברהם קריניצי
נולד בגרודנה, כ"ט כסלו תרמ"ז (1886), לאביו יעקב ולאמו לאה בת דב אברמוביץ . קיבל חינוך מסורתי עד שנתו ה-15. אח"כ למד את מלאכת הנגרות והחל לעבור כפועל שכיר. הצטרף למפלגת "פועלי ציון" בראשיתה, הצטיין בפעילותו ונבחר לועד המרכזי לגרודנה והסביבה. השתתף בארגון ההגנה העצמית היהודית ובפעולותיה בימי הפרעות נגד היהודים.
כשהחלה "העליה השניה" לארץ-ישראל ורבים מחברי פועלי ציון עלו לא"י החליט גם הוא לעלות. אך בהיותו רק בן 18 לא יכול לקבל פספורט בלי רשיון הוריו ליציאה לחו"ל. אז לקח את כספו שחסך משכר עבודתו וניסה לעבור את הגבול בלי פספורט. נתפס בידי שומרי הגבול והוחזר לגרודנה בלווי משטרה, בנדודים מתחנה לתחנה ובלינה בכל מקום בכלא המשטרה ואחרי חמשה שבועות הגיע הביתה. אחרי זה חתם אביו על תעודת ההסכמה, שלפיה גם התחייב להעמידו לבדיקה צבאית לכשיגיע זמנו להתגייס לשרות.
מצויד במכתב-המלצה מאת בצלאל יפה בא למשרד המרכזי של "חובבי ציון" באודיסה וביקש עזרה לקבלת ויזה טורקית לארץ-ישראל. א. דרויא נוב, שהיה אז מזכיר הועד האודיסאי, ניסה להניאו ממחשבתו, לרגל המשבר בארץ בעקב השינויים