שחלו במצב המושבות (הבארון בנימין רוטשילד העביר את מושבותיו ומפעליו בארץ לניהולה של חברת יק"א, וזו החלה בקיצוצים ובקימוצים). וכשעמד על דעתו בתקיפות, התרשם דרויאנוב מעקשנותו ומהחלטתו הנמרצה, ועזר לו לקבל את הויזה, באיסטמבול אזל כספו ובעזרת הד"ר יצחק נופך (שלמד אז משפטים באוניברסיטה שם) קיבל עבודה בנגרות ובמשך זמן מה השתכר את מחיר הכרטיס במחלקה רביעית והגיע ליפו בחנוכה תרס"ו, מיפו יצא לעבוד ב"קומינה ההומלית" ברחובות, עבד שם חדשים אחדים (בין השאר עשה את שלד העץ של גג בית-הכנסת). אח"כ עבד בנגרות בראשון לציון. השתתף בקבלת פני העולים החדשים ביפו ובסידורם בעבודה וכחבר פעיל ב"פועלי ציון" השתתף בארגון פועלי היקב ושביתתם למען שיפור תנאי העבודה. לדרישת הנהלת היקב הוכרח מעבידו הנגר לפטרו מהעבודה וגם חדר לדירה לא השכירו לו וגר זמן-מה במחסן-השקדים של פפירמייסטר . עבד ביפו ובפתח-תקוה וכשנשאר בלי עבודה יצא מצרימה, להשתלם במקצוע הנגרות, נתקבל לעבודה בבית-חרושת לרהיטים באלכסנדריה, שהתנהל ע"י איטלקים ובו עבדו מאות פועלים בני 15 לאומים והוא היהודי היחיד ביניהם, ובשמונה חדשים הגיע לדרגת מנהל-עבודה באחד האגפים. הכניס לעבודה פועלים יהודים שבאו מרוסיה בדרכם לארץ-ישראל, ארגן קבוצה של "פועלי ציון" שהכילה גם ספרדים ובעלי השכלה מקומיים ובעזרתם סודרו המהגרים בעבודה ונעזרו בהמשכת דרכם ארצה. כן פעל שם במלחמה הצבורית היהודית נגד המהגרים האשכנזים שעסקו בהחזקת בתי-בושת וחיללו את שם ישראל.
אחרי כשנה חזר ארצה, אף כי מנהל ביתהחרושת הציע לו להיות מנהל סניף המפעל בסודאן במשכורת גבוהה. בא לפתח תקוה, ומשלא מצא עבודה במקצועו עבד בבנין חומת הביטון של באר עמוקה להשקאת פרדס ואח"כ עבד במעדר ב''בחר" ובכל המקומות הצטיין בפריון-עבודה שגרם להעלאת שכרו.
לדרישת הוריו הוכרח לחזור לגרודנה, להתיצב לשרות בצבא, כפי שהתחייב אביו כשהשיג לו פספורט. עד לבוא זמן הבדיקה בועדה הצבאית עבד בנגרות והיה פעיל במפלגת "פועלי ציון", שבינתים גדלה ונתרחבה. כשהתיצב לבדיקה נדהם בשמעו מפי הרופא הצבאי, שהוא נגוע באיזה מחלה קשה, שלא ידע עליה מעולם, ולכן אינו מוכשר לשרות. נתברר, שאיזה קריניצי אחר שיחד את הרופא הצבאי שישחררו ובטעות שחרר אותו, ובו ביום עזב את המקום וחזר ארצה והביא אתו מכונה קטנה לנסירת עצים בשביל תיבות לתפוחי זהב.
זמן מועט אחרי שובו ארצה, בפורים תרס"ח, השתתף בפעולות-המגן והתגמול של בחורי ה"הגנה" בנוה שלום. מהגרים מושלמים מתימן, שחשבו כי גם כאן מופקרים היהודים להתעללותם, כנהוג בתימן, היו מתנפלים על יהודים בודדים, או בקבוצות קטנות, ובעיקר על נשים. והנה נודע לבחורים היהודים, שהמהגרים הגויים מתימן אומרים לפרוע פרעות ביהודים דוקא ביום פורים, ובכן התכוננו בחורי ה"הגנה" בנשק קר וחיכו לבוא הפורעים. וכשהללו החלו ליד בית-החרושת שטיין ומלון ספקטור להתגרות ביהודים, הסתערו עליהם הבחורים היהודים והכו מכה רבה בהם ובאספסוף המקומי שהצטרף אליהם ואף בשוטרים הערבים שחשו לעזרתם. גם את התגברות שהביאה המשטרה הניסו היהודים במכותיהם, והשתדלויות מאיר זיזנגוף וד''ר חיים חיסין להשקיט את סערת הרוחות לא הועילו, ואחד הערבים נדקר ומת. לבקשת הקאימקם הרשה לו הקונסול הרוסי (שונא ישראל) להביא צבא להשקטת הנתינים הרוסים שהתמרדו אף נגד המשטרה. ואכן פצעו החיילים 14 איש באש רוביהם, אך בסוף הצליחה השתדלות פקידות יק"א לסדר למקומות הגבוהים, שהקאימקם יפוטר והקונסול הרוסי יועבר לארץ אחרת.
יסד ביפו בית-חרושת מיכאני לרהיטים, הראשון בארץ שהשתמש במכונות חדישות. העסיק פועלים יהודים בתנאים הוגנים. השתתף בפעולות ההגנה על שכונת תל-אביב ואף בעבודת-העץ בבנינה. נבחר לועד השמירה וזמן-מה עמד בראשו ואח"כ ארגן את "המשטרה העירונית" של העיר באייר תרפ"א אחרי פרעות מאי 1921 ביפו כחבר ועדת המשטרה הראשונה ביחד עם שלום פחטר, סעדיה שושני וחיים אלפרין - מפקד המשטרה.
השתתף ביסוד שכונת נחלת בנימין ובנה בה את ביתו (הבית השני בשכונה), ואח"כ התמזגה השכונה עם שכונת תל-אביב, וכיום זה רחוב נחלת בנימין. השתתף בארגונו וביסודו של מרכז בעלי מלאכה, בפעולותיו הכלכליות לטובת החברים (יסוד שכונות וכו') ובמלחמתו הצבורית לדימוקרטיזציה של הקהלה והחברה קדישא ונבחר לועד הקהלה.