כז אגודת הפקידים ונבחר. כחבר להנהלתו. וכשהגיעה אנית-העולים הראשונה "רוסלאן" נתמנה למנהל לשכת העליה בירושלים מטעם ועד הצירים, ומאז עובד הוא כפקיד במחלקת העליה של ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית. השתתף ביסוד בנק הלואה וחסכון ירושלים והיה חבר הנהלתו בשנות 1919/30 והשתתף ביסוד בנק זרובבל. חבר משפט השלום העברי בירושלים מראשיתו.
פרסם זכרונות בלוחות "ירושלים" וב"הד ירושלים".
צאצאיו: צבי לבבי (שימש כ"קונטרולר" של ההסתדרות הציונית בארצות הברית ומנהל ראשי אחראי של מחלקת הכספים, התנדב במלחמה האחרונה לצבא האמריקאי); שרה (מורה לשירה ונגינה).
חיים אמזאלג
נולד בגיברלטר, בשנת תקפ"ד (1824), לאביו יוסף (סוחר אמיד ונכבד ממשפחה עתיקה של מגורשי ספרד), ולאמו רחל.
בהיותו בן שש עלה ארצה עם הוריו בשנת תק"ץ (עוד קודם לכן, בתקע"ג, ביקר אביו בארץ, ובהשתדלות מיוחדת של הציר הבריטי באיסטמבול ניתן לו כתב-חסות בצורת דבר מלכות מאת השולטן מחמוד אל כל השרים והפקידים שיגנו עליו) והתישבי בירושלים. קיבל חינוך מסורתי וכללי והשתלם בשפות אירופיות ובהשכלה כללית.
נשא לאשה את אסתר בת נסים לוי מחברון. בתחילה השתתף בעסקי בנק עם יעקב ואלירו ושותפיו, ואח"כ פנה לעסקי יצוא ונבואות הארץ ויבוא סחורות אנגליות וסוכנות הלויד הבריטי והתישב ביפו. כנתין בריטי שעשה שרות חשוב לסחר בריטניה נתכבד בשנת 1873 בתואר חבר המועצה הממלכתית בלונדון, ואחרי שנים אחדות נתמנה לסגן קונסול בריטי ביפו. (את המשרה ראה כמשרת-כבוד וסירב לקבל שכר בעדה).
כשבאו העולים מרוסיה לרכוש קרקע להתישבות בארץ בשנת תרמ"ב עזר להם בעצה ובהדרכה. נבחר לנשיא-כבוד של "ועד חלוצי יסוד המעלה" שיסד את המושבה ראשון לציון, ומאחר שבאותו זמן גזרה הממשלה הטורקית איסור על מכירת קרקע ליהודים נתיני רוסיה רשם את אדמת ראשון לציון על שמו ונתן שטרי-קנין לכל אחד על חלקו. כשהיו אח"כ קשיים בדבר בנין בתים במושבה, כי היה צירף ברשיון הממשלה המרכזית וזו לא נתנה, אמר למתנחלים שיבנו את הבתים על אחריותו ואח"כ נסע לאיסטמבול להשתדל בדבר הרשיון. (מכתב תודה לו וליוסף נבון ביי על עזרתם ברכישת אדמת ראשון לציון פורסם בחתימת המיסדים צבי ליבונטין, זלמן דוד ליבונטין, זאב אברמוביץ, יוסף פיינברג ולוי יצחק. אייזנבאנד - ב"החבצלת" מיום כ"ג אייר תרמ"ג). כן עזר ברכישת קרקע למושבות אחרות. בכל שנה היה מתפרסם הדו"ח שלו על המצב בארץ בבוליטינים של ממשלת אנגליה, ותמיד היה מציין בהוד עותיו את התפתחות הישוב העבר- בארץ בכלל ובמושבות בפרט. קיבל מדלית זהב מאת המלכה ויקטוריה. ב-1884 נתמנה גם לקונסול פורטוגל בירושלים ואחרי שנים אחדות העביר את המשרה לקרובו יוסף נבון ביי.
ב-1875 התאכסן אצלו השר משה מונטיפיורי בביקורו השביעי והאחרון בארץ, וכשקנה את הקרקע מול שרתה לנטיעת פרדס (כיום שכונת מונטיפיורי) השאיר את הניהול הכספי של נטיעת הפרדס בידי אמזלג, ולמפקח על העבודה נתמנה ישראל שמ חון שהיה ידוע כגיבור ואמיץ.
בתרס"ו התפטר מחמת זקנה ממשרתו כסגןקונסול ופרש מכל עסקיו.
בראשית מלחמת-העולם הראשונה סירב לוותר על נתינותו הבריטית, גורש מצרימה, נפטר באלכסנדריה, ח' אדר א' תרע"ו (12.2.1916) ונקבר בבית-העלמין הישן בשאטבי.
צאצאיו: יוסף, אברהם, בוליסה אשת בן-ציון אמזלג, רוזה כלב, סולטנה אשת חיים כהן.