הוראה בתכניון החיפאי, והמורים העברים מרדו בחברת "עזרה" והקימו רשת-חינוך עברית לאומית, הזמינהו ר' דוד ילין להורות את השפה הגרמנית וספרותה בבית המדרש למורות בירושלים. באותו זמן התנדב להורות גם בבית-הספר "תחכמוני" בירושלים. אחרי מלחמתהעולם הראשונה נתמנה למזכירו של הד"ר א. רופין בועד הצירים ואחר-כך בהנהלה הציונית.
במשך הזמן התערה בחיים העבריים בארץ, שינה את שם משפחתו הלועזי "גלאזר" לשם העברי גלעזר ונשא לאשה את מרים בנדל מראש פנה, בת למשפחה חלוצית בבנין הישוב החקלאי בארץ.
תוך עבודתו במרכז הפעולה הציונית עמד על הצורך בשיפור דרכי התעמולה לרכישת נפשות למפעל הציוני, שהתעמולה תדבר לא רק במלים, אלא גם במראות ובתמונות. לשם כך יצא לחו"ל להשתלם במלאכת הצילום האמנותי והסרט. משהועברה הלשכה הראשית של קרן היסוד מלונדון לירושלים נכנס לעבוד החל מ-1926 במחלקה לתעמולה של הלשכה הראשית וניהל ופיתח את ארכיון הצילומים של קרן היסוד. כן שכלל את צורות האות העברית בדפוס בסגנונות חדישים עד כדי כך, שמאמריקה שלחו לעשות בארץ את חומר התעמולה בהדרכתו. ביחוד קנו להם שם לוחות-השנה המצויירים של קרן היסוד, שהוא היה מוציאם בכל שנה בטעם אמנותי משובח.
נפטר בירושלים ביום י' ניסן תש"ה.
לינה (רחל-לאה) הופנקו
נולדה בפולטאווה (רוסיה), א' חשון תרמ"ח, לאביה המורה והסופר מרדכי אזרחי (קרישבסקי) , ולאמה בתיה . בית הוריה היה ספוג תרבות יהודית ואהבה עזה לער כי הלאום, ובאוירה זו קיבלה את חנוכה הראשון. בהיותה בת שמונה עלתה עם הוריה לארץ. המשפחה השתקעה בבאר-טוביה ואביה שימש שם בהוראה. כעבור כמה שנים עברה לירושלים ולמדה בבית הספר ע"ש אוולינה דה-רוטשילד. עברה ליפו ועם היווסד במת החובבים ע"י מנחם גנסין, רבקה פפר, חיה ברוידא, פרץ קומה מיכאל טייטלמן, יעקב מושלי, ז'וברק ועוד נצטרפה ללהקה ונתנה את חלקה לפיתוח התיאטרון העברי. שיחקה בתפקידי הנערה ב"מזל טוב" לשלום עליכם, הכלה ב"נשואין" לגוגול, יהודית ב"אוריאל דאקוסטה" לגוצ'קוב והקסימה ביופיה ומשחקה רוויהרגש.
ב-1910 היתה התלמידה הראשונה בבית-הספר הראשון לנגינה בארץ שנוסד ע"י גב' שולמית רופין. שם הכירה את הכנר והפדגוג משה הופנקו וכעבור זמן נישאה לו. נשלחה לוינה להשתלם במוסיקה ובשובה היתה מורה בקונסרבטוריון.
יחד עם בעלה תרמה תרומה חשובה לפיתוח החיים המוסיקליים בארץ. מביתם בקעו תמיד צלילי הנגינה ובפעולתם הפדגוגית והארגונית יצרו אוירה מתאימה להחדרת המוסיקה. בסוף מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהאנגלים כבשו את הארץ, ערכה יחד עם בעלה שורת קונצרטים במחנות הצבא בא"י. במסורת זו המשיכה גם במלחמת העולם השניה.
נפטרה בשנת ה-55 לחייה בז' כסלו תש"ג ונקברה בבית העלמין הישן בתל-אביב ליד קבר אמה.
ירמיהו צוקרמן
נולד במאיר שפיה (ליד זכרון יעקב) ביום א' אלול תרנ"ח (אוגוסט 1898), לאביו ליפמן יהושע בן ליפמן צבי אייזנברג מצאצאי הבעל-שם-טוב, ששינה את שם משפחתו לצוקרמן , כשם משפחת גיסו, שגדל בביתו בהיותו יתום.
למד בחדר ובבית הספר בשפיה. בגיל 5 עבר עם הוריו והשתקע בזכרון יעקב ולמד בבית הספר שבזכרון יעקב. בילדותו ארגן שם חוג ילדים (שהתנהל בעברית) לשמירת השבת ולתפילה. בהגיעו לבר-מצוה סיים את בית הספר התיכוני בזכרון יעקב. למד בבית ספר "למל" ובסמינר למורים ובבי"ס למסחר והנהלת פנקסים של חברת "עזרה" בירושלים. בחדשי החופש היה עוזר להוריו בעבודות המשק. ביוני 1916 התנדב יחד עם תלמידי בתי הספר התיכוניים העברים בירושלים והגימנסיה הרצליה בת"א לצבא הטורקי ועבר את ההכשרה הצבאית ואת הקורס לבי"ס לקצינים בקושטא (איסטמבול) ונתמנה לסגן-קצין. נשלח לשרות במלחמה בעזה ועלה לדרגת שר מאה (לויטננט). השתתף בקרבות עד למלחמת כידונים, בתוך התפירות הראשונות שבהן היה 4 שבועות. נפצע על ידי רסיסי תותח והועבר לבית חולים צבאי בואדי צרר. קיבל 2 מדליות ונשלח לאימון חיילים בחלב ואח"כ כמדריך בבי''ס צבאי בעדנה. אחרי שביתת הנשק נשתחרר מהצבא וחזר לזכרון יעקב.
נתמנה למנהל-פנקסים במשרדי יק"א בחיפה ואחררי חדשים מעטים נתמנה - בח' יולי 1919 לפי הצעת ועד הקהלה בחיפה למזכיר העברי ומתורגמן עברי הראשון בבית משפט השלום-הממשלתי