ביסוד הגימנסיה העברית בירושלים, בה למדה בתה והיא לימדה בה ציור, ואח"כ לימדה ציור בגימנסיה הרצליה בתל-אביב, ותוך כך המשיכה לעסוק בציור אמנותי. חלק מיצירותיה בציור פורסמו בירחון ''עבר ועתיד" (בהונגרית) של ד"ר יוסף פאטאי בבודאפשט, שבו הוקדש מקום כבוד לגילויי היצירה היהודית בכל הסוגים ובכל הארצות.
בקיץ תרע"ד יצאה בתה לביקור ברוסיה ובגלל פרוץ מלחמת-העולם הראשונה נשארה תקועה שם, לא חזרה לארץ ועקבותיה לא נודעו.
בראשית המלחמה ההיא הוגלתה למצרים כנתינת רוסיה, ואחרי כיבוש דרום הארץ בידי הבריטים חזרה ארצה, אך סבלות שנות המלחמה מוטטו את בריאותה.
בייחוד דיכא את רוחה אבדן מיטב יצירותיה בצבעישמן (ישי ופאון, הילדים ליד הכותל המערבי, ועוד), שבזמן בהלת הגירוש הפתאומי אל האניה הסתירתם בעלית גג ביתו של אברהם בריל מנהל יק"א בדרום, ובמשך המלחמה גרו חיילים בבית ההוא, וכשחזרה ממצרים לא מצאה עוד את יצירותיה.
נפטרה בתל-אביב, ד' ניסן תרע"ט, ונקברה בביתהעלמין הישן.
יצחק יוסף ברגר
נולד בט' תשרי תרל"ו במינסק (רוסיה הלבנה), לאביו גרשון אברהם ולאמו חנה רבקה לבית גולדין.
קיבל חינוך מסורתי. למד בחדר, בישיבת וולוד'ין ואחר-כך רכש לו השכלה כללית בכוחות עצמו. בנעוריו הצטרף לתנועה הציונית ובשנת 1900 היה ממייסדי תנועת "פועלי ציון" במינסק (זרם הידוע בשם: "מינסקר טולק", האירגון הראשון של תנועת "פועלי ציון" ברוסיה). לקח חלק פעיל בחיים הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים בעירו. אירגן בשנת 1902 את הכנסיה הציונית במינסק, הועידה הציונית היחידה הליגלית בימי השלטון הצארי. ידוע בכתביו הפולמוסיים נגד ה"בונד" ולביסוס תנועת הפועלים הציונית (בחתימת ''לא ספרא" בהוצאות הבלתי-ליגליות של פועלי ציון ובעתון "דער ארבעטער ציוניסט"). הש תתף כציר "פועלי ציון" בקונגרסים הציוניים ה-5 וה-6. היה חבר המזכירות של ה"פרקציה הדמוקרטית". לאחר פולמוס אוגנדה עזב את "פועלי ציון" "המינסקאים" שהצטרפו אז לטריטוריאליסטים ומאז היה לציוני כללי. בשנת 1905 ישב במאסר הרוסי בשל ציונותו. לאחר ששוחרר המשיך בפעולתו למען הקהילה היהודית במינסק ולמען החדרת הרעיון הציוני.
בשנת 1903 נשא לאשה את מרים (מאשה) בת זאב גולדשטיין מביאליסטוק (מראשונות התנועה הציונית בביאליסטוק. צירה לקונגרס הציוני הששי. חברת ועד הקהלה במינסק. בשנת 1922 נאסרה ע"י השלטון הסוביטי על פעילות ציונית. לאחר שעזבה את רוסיה השתתפה בפעולות תנועת הנשים הציוניות בווילנה, בסרביה ועוד. בארץ ישראל היתה פעילה באירגוני נשים, בויצ"ו, בנות ברית ובהתאחדות נשים עממיות).
בימי מלחמת העולם הראשונה היה פעיל באירגון העזרה לפליטים בעירו. אחרי מהפכת 1917 המשיך בפעולה ציונית וצבורית. היה מראשי המדברים בועידה להכנת הכנסיה היהודית הכל-רוסית (בקיץ 1917 בפטרוגראד ויחד עם יצחק גרינבוים ייצג ובסס את עמדת הציונים לעיצוב דמותה של האוטונומיה הלאומית היהודית ברוסיה). בשנת 1920 היה נשיא המועצה