ציונה - רחובות, וסלילת קטע זה של הכביש תמסר בקבלנות למושבות ראשון לציון ורחובות, והן מוכנות להוסיף על הסכום המוקצב מהממשלה. המג'לס הסכים לכך בתנאי שכלפי הממשלה יהיה זיגר הקבלן, והענין סודר על צד היותר טוב: הממשלה שלמה 3000 לירות טורקיות והמושבות הוציאו 8800 לירות והכביש נסלל כראוי וחיבר את המושבות לכביש הראשי, ובראשית מלחמת-העולם הראשונה שימשה עבודה צבורית זו הזדמנות טובה למתן "ויסיקות" (תעודות שחרור) ליהודים רבים כעוסקים בעבודה צבורית כדי לשחררם מגיוס לצבא או לעבודת-כפיה.
במלחמת-העולם הראשונה פעל רבות לטובת הישוב ולטובת אנשים פרטיים בהשתדלויות לפני השלטונות למנוע נגישות ורדיפות. כשהושגה לדרישת הישוב העברי פקודה מהממשלה המרכזית מאיסטמבול, שלפיה יש גם ליהודים זכות לשלוח נציג נבחר ל"מג'לס עאדארה" (מועצת-ההנהלה הממשלתית במחוז), ומשבוטל הנוהג הטורקי הישן, שלפיו נקראו רק הספרדים יהודים והאשכנזים נחשבי כעדה אחרת, ב"שכנאז", נבחר במרס 1915 לפי החלטת מוסדות הישוב והתאחדות המושבות ביהודה בחבר ב"מג'לס עאדארה" למחוז יפו. חברי מועצה כזו היו: המושל (הקאימקאם) ומזכיר, מנהל מחלקת האוצר (מודיר איל-מאל), ראשי העדות הדתיות שבמחוז (את העדה היהודית יצג החכם-באשי הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל) וארבעה חברים נבחרים: שני מושלמים, אחד יהודי (לתפקיד זה נבחר ישראל זיגר , כנ''ל) ואחד נוצרי. נוסף לכך השתתפו בישיבותיה ראש העיריה או מנהלי מחלקות ממשלתיות שונות, כשהמועצה דנה בענינים הנוגעים להם. במועצה זו עמד על משמר עניני המושבות, לבל תקופחנה בהערכת מסי היבול והדרכים ולבל יעמיסו עליהן יותר מהמוטל לפי ערך על ישו בים לא-יהודים. כן השיג למושבות הנחות והקלות שונות ופעל בענין זה בשלטון המחוזי יחד עם הרב עוזיאל ובענינים השייכים לסמכות השלטון העליון היה נעזר על-ידי אלברט ענתבי, שהכיר מכבר את כשרונותיו ביצירת יחסים טובים עם חוגי השלטון ונכבדי הערבים וסלל לו את הדרך להגיע אליהם. כשפרסם המצביא והשליט העליון ג'מאל פחה באוגוסט 1916 פקודה להחרים את היבול החקלאי לרשות הממשלה נסע הוא אל המפקדה לדמשק וביקש הקצבת חיטים למושבות הדרום, העוסקות במטעים, והודות לכך הושגה פקודה למחסני הצבא באדרעי, בית-שאן ואירביד לתת חטים למושבות הדרום במקום לקחת מהן. בעת המלחמה בארבה, כשנצטוו בני הכפרים להביא כל אחד כמות מסוימת של ביצי ארבה ליפו, סידר הוא שמבני ראשון לציון יקבלו פקידי השלטון את המכסה שלהם בתוך המושבה. וכשפורסם הצו לגרש לצפון הארץ את תושבי מחוז הדרום בגלל קרבת החזית, סידר הוא עם המודיר של רמלה לשחרר את תושבי ראשון לציון מהגירוש, משום שהם עוסקים בעיבוד האדמה ומחכים ליבול זריעות הקיץ, ולשם כך יעץ להם לזרוע שומשמין וכו' בין עצי השקדים, שיהא דינם כדין פלחים ולא כדין בעלי מטעים. כשנתגלה קשר המחתרת העברית "נילי" אחרי תפיסתו של נעמן בלקינד נאסר גם הוא יחד עם נכבדי ראשון לציון והובל לכלא ירושלים ואח"כ שוחרר עמהם, וכשאמרו הטורקים לפני נסיגתם לאסור את חברי המג'לס ולהעבירם לאנאטוליה הצליח הוא, כמו רוב האחרים, להמלט מהגירוש ולהשאר בארץ. אחרי הכיבוש הבריטי כינס המושל הצבאי את המג'לס לישיבת היכרות ראשונה, בהשתתפות כמה קציני-צבא גבוהים (ביניהם הקפיטן ווילי מהאינטליג'נס, המיג'ור ג'יימס רוטשילד ועוד), והוא זכה אז לשמוע מפי השלטון את הקראת הנוסח של הצהרת-בלפור הידועה, ואת תרגומה מאנגלית לערבית מפי ודיע אל-בוסתאני הידוע, ואחריה מחיאת-כפיים כללית מצד כל משתתפי הישיבה, ואף הערבים ביניהם, כי באותו הזמן עוד לא הספיקו הסוכנים הנרגנים לשדלם ולשכנעם להתנגדות.
כאחד מנציגי המושבות ב"ועד הזמני" של יהודי ארץ-ישראל בשטח הנכבש (בעוד הטורקים שולטים מצפון לחזית כפר סבא) השתתף בישיבה ההיסטורית של הועד הזמני יחד עם חברי "ועד הצירים" בראשותו של ד"ר חיים וייצמן, שנערכה ביום ג' אייר תרע"ח באולם המשרד הא"י של ההסתדרות הציונית, ובה שמעו הסבר מפורט על הצהרת בלפור, תולדותיה ותכנה ודנו על פעולות שני המוסדות האלה לעתיד הקרוב ועל השיתוף שביניהם.
בתרע"ט השתתף ביסוד בנק קופת עם, שהחל לעבוד ביום י"ג שבט תרע"ט. באותה שנה היה יו"ר הועד החקלאי בראשון לציון.
משקיבלו המושבות מעמד של מועצות מקומיות בטל תפקידו כמוכתר בראשון לציון. מאז המשיך לעסוק בחקלאות ובזמנים שונים אף במסחר כתושב עירוני בחיפה ואח"כ בתל-אביב.
בנו: יצחק מרדכי (ימי).
הרב אברהם רפאל כלפון (אכ"ל)
בן יעקב, נולד בטיטוואן (מרוקו הספרדית) בשנת תק"פ (1820). קבל חנוך מסורתי ונתמנה לרב בטיטוואן.
נשא לאשה את אסתר לבית סלאמה.
בשנת תר"ך (1860) עלה ארצה עם בני משפחתו. ושימש ברבנות בטבריה. אחרי פטירת רבה הראשון של חיפה הרב אליעזר הכהן חמצי בשנת תרמ"א, התמנה לראש ישיבה ואב בית דין בחיפה.
לקח חלק פעיל בהתפתחות העיר צפת ע"י עלית יהודי מרוקו בימים ההם.
נפטר בחיפה,ד' ניסן תרמ"ו ונקבר ע"י הקבר של הצדיק אבדימי דמן חיפה.
צאצאיו: יעקב , אחרי עלותו ארצה-ישראל עם אשתו הוכרח להיענות לאשתו ולחזור לחו"ל.אביו