בעלת מרץ ואופי תקיף, שהתמסרה במיוחד לחנך ברוח ההשכלה את בניה ובנותיה). אחות המהנדס גדליהו (מראשוני המהנדסים בארץ וממיסדי התעשיה בה, עלה ב-1892); אייזיק (עלה עם הבילויים ב-1882, עבד שלש שנים בראשון לציון, חזר לרוסיה לעמוד לשרות צבאי ושם התאבד); המהנדס נחום וילבוש (עלה ב-1903, ממיסדי מפעלי התעשיה של חברת "עתיד": בית-חרושת לשמן וסבון בבן-שמן ואח"כ בחיפה ושם גם ביח"ר למכונות ויציקה, ממיסדי ביהח"ר '"שמן" בקיסריה ואח"כ גם בחיפה ומנהלו הטכני, לשעבר מהנדס עירית ירושלים ומנהל מחלקת התעשיה של ועד הצירים בתל-אביב); משה (ממציא מפורסם, ביחוד במצוק שמנים על-ידי מימן, עוסק בחקירות ובניסויים במעבדה מיוחדת שנבנתה בשבילו ליד האוניברסיטה העברית); פרניה אשת ד"ר יוסף חזנוביץ מביאליסטוק (מראשוני חובבי ציון ברוסיה, היוזם והמיסד העיקרי של "בית נאמן'', הגרעין לבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים); אנה אשת אברהם טננבוים (מהנדס ממשלתי במיניסטריון הדרכים בפטרבורג, מראשי עסקניה של "חברת מפיצי ההשכלה" ברוסיה, מראשוני חובבי ציון וממיסדי אגודת "אחות ציון" בפטרבורג, סופר בעברית וברוסית).
השתלמה בשפות ובמדעים מפי מורים פרטיים בעלי השכלה גבוהה ועמדה בבחינת בגרות בגימנסיה בגרודנה, ואחד המורים הללו, פוקס , קירב אותה לציונות. כשאחיה משה עזב, מתוך השקפת-עולם טולסטויאנית, את בית ההורים האמידים ונעשה פועל, החליטה ללכת בדרכו וביקשה עבודת נגרות בעשית התבניות בבית-החרושת ליציקה של אחיה גדליהו במינסק, וכשסירב לקבלה נסעה לעבוד בבית-חרושת לשקים בלודז. לדרישת ההורים לבתם האבודה חיפשה המשטרה אחריה והביאתה חזרה למינסק, ואז כבר נתקבלה לעבודה בבית-החרושת של אחיה, בו עבדו כ-500 פועלים יהודים, ונקלטה בנגרות-התבניות. התמסרה לשיפור מעמדם של הפועלים, ארגנה חוגי-מחתרת להקנות להם השכלה כללית (בניגוד ל"בונד", שהיה מפיץ כלכלה מדינית) בעזרת משכילים וסטודנטים שמשכה להתנדבות לשרות זה, וכן ארגנה שביתה בבית-החרושת להטבת מצבם החמרי של הפועלים.
בשנת 1898, בעת הבצורת והרעב בפלכי רוסיה המרכזית, הצטרפה לועד שנוסד במינסק לעזרת הרעבים, נשלחה עם חברתה סוניה לעבודה סוציאלית ורפואית בכפר טטרי בפלך קאזאן. חברתה נוגעה, תוך טיפול בחולים, במחלת העגבת (סיפיליס) והתאבדה, והיא המשיכה לנהל את המטבח הצבורי ולטפל בחולים ונשארה שם כל הקיץ, עד שנאסף היבול החדש ופסק הרעב. באותה תקופה השתתפה בנסיוןהתעופה הראשון בכדור פורח שהמריא מקאזאן, שהתה 12 שעות באויר עד שירד הכדור, בסכנת נפשות נוסעיו, בכפר שבפלך אופה ובקושי ניצלו ממות בידי האכרים שחשבו אותם לשדים למראה בני-אדם יורדים "מן השמים".
משחזרה למינסק התמסרה לתנועת המהפכה הרוסית, היתה מבאי ביתם של ראשי התנועה ג. גרשוני, וברשקו-ברשקובסקאיה ("הסבתא של המהפכה הרוסית") נאסרה לזמן קצר בהפגנת פועלי מינסק באחד במאי 1899. לאחר חדשים מספר נאסרה מחדש יחד עם רבים אחרים, הועברה למוסקבה, הוחזקה בתנאי כלא חמורים (בתא יחיד שעכברים שורצים בו לרוב, באיסור לקרוא ולעסוק במלאכת-יד) ונחקרה במשך חדשים רבים. במשך החקירה באה בדברים עם ראש-המשטרה זובאטוב (אדם בעל עבר עשיר בנטיות למלחמת השחרור ובפעולות ריגול ופרובוקציה לתפיסת לוחמי השחרור ונפשו נקלעת בין שתי הקצוות) והציעה לו כעין הסכם בין צבור הפועלים ובין השלטון, שלפיו יעסקו הפועלים רק בהתארגנות מקצועית לשם שיפור מצבם הכלכלי ולהשגת השלטון בדרך התפתחות בתוך מסגרת החוק, מבלי לחתור תחת כסא הצאר. הצעתה נתקבלה ו-60 אסירים שהסכימו לחתום על הצהרה במובן זה שוחררו, ואף היא שוחררה לאחר שנת מאסר ונסעה אל אמה, שחלתה מחלה אנושה ונשלחה להבראה בסאן-רימו שבריביירה האיטלקית. ושם מתה והובאה לקבורה בגרודנה, ומניה חזרה לעבודתה במינסק.
על אף התנגדות חבריה לשעבר, מראשי התנועה המהפכנית, למכירת ה"בכורה" של המלחמה הפוליטית ב"נזיד עדשים" של שיפור תנאי העבודה והחיים, התמסרה במרץ לארגון המלחמה הכלכלית הליגאלית ומצאה לה עוזרים פעילים ובעלי מרץ במינסק, ביתר ערי רוסיה הלבנה ואף לערי דרום רוסיה הגיעה פעולתה בצבור-הפועלים היהודי והלא-יהודי. במשך שנה ארגנה במינסק בלבד יותר ממאה שביתות (אחת מהן, אצל חייט, ארכה יותר מחצי שנה) והדרישות היו: הכרה בארגון פועלי המקום וצמצום שעות העבודה לעשר . המהפכנים וה"בונד" התנגדו לתנועתה, אך "פועלי ציון" וסתם עובדים יהודים הצטרפו אליה בהמוניהם, והודות להסכם עם השלטון באמצעות זובאטוב ניתן להם חופש לארגון ולאספות, וכך כינסה במינסק ועידה שבה נוסדה "מפלגת פועלים בלתי תלויה" והיא נבחרה לועד המרכזי. הודות לקשריה הטובים עם אנשי השלטון השיגה רשיון לכינוס הועידה הציונית במינסק ב-1902 באופן ליגאלי. קשרה קשרים אף עם פועלי פטרבורג ורכשה את הכומר גאפון (שנתגלה אח"כ כסוכן-פרובוקאטור של הבולשת "אוכראנה" ונדון למיתה והומת מטעם בית-הדין המהפכני) לעמוד בראש תנועת הפועלים שם.
כשהחריפה המלחמה הכלכלית של תנועת הפועלים הליגאלית ואנשי העסקים הגדולים לחצו על מיניסטר-הפנים פלבה שירסן אותה, החליט המיניסטר לחקור את ראשי התנועה בשיחה ידידותית על מג