אליהו רודבסקי
נולד בכפר פאבלובקה, ליד רוזינוי, פלך גרודנה, רוסיה-פולין, בשנת תקע"ו (1816), לאביו -יהודה, קימל חינוך מסורתי והתמחה בעבודת האדמה. נשא לאשה את ציפה והיה אכר בכפר, שתושביו היהודים היו אכרים ואף את בניו גידל לאכרים שומרי תורה ומצוה.
בתרמ"ג עלה בנו בכורו דב עם משפחתו בין 11 האכרים היהודים מסביבת רוזינוי, שנבחרו להתנחל במושבה עקרון (מזכרת בתיה) שהבארון בנימין רוטשילד יסד בשבילם. בתרמ"ה עלה גם הוא עם אשתו והתישבו בעקרון, ולמרות גילו המופלג המשיך בעבודת המשק לכפר בעיבוד אדמת הקודש על העבודה הרבה שהשקיע בעשרות שנות חיים על אדמת נכר. היה פעיל בצרכי הצבור ובאספת בני המושבה ביום י"ג תמוז תרנ"ח נבחר, בהיותו בן 82, לגבאי ראשון בחברת ביקור חולים וחברה קדישא.
נפטר בעקרון, ד' שבט תרס"א. צאצאיו: דב, אריה, חיה ריבה, מאשה, רחל.
הרב יוסף ארוואץ
נולד ברבת, מארוקו, בשנת תר"ז (1847), לאביו משה . למד תורה בחדרים ברבת.
בן 12 עלה ארצה עם הוריו יכל ביתם והתישבו בירושלים. שלשת אחיו הגדולים פנו למסחר והוא למד תורה בישיבות הרב דוד בן-שמעון ראש רבני עדת עולי מארוקו (ואח"כ הוסמך על ידו לרבנות), הרב אלעזר הלוי בן-טובו, הראשון-לציון ר' רפאל מאיר פאניז'יל, והוכר כאחד מגדולי התורה.
בן 20 נתיתם מאביו ונשא לאשה את מלכה בת הרב יהודה פאניז'יל , המשיך לעסוק בתורה וחי בדחקות. כבן 25 יצא בפעם הראשונה לחו"ל בשליחות לטובת בית-המדרש "דורש ציון". אח"כ נסע עוד כמה פעמים לארצות צפון-אפריקה, איטליה, צרפת, אוסטריה וגרמניה בשליחות לטובת כוללות עדת המערביים, כוללות חברון, ישיבת המקובלים "ביתאל", בית-החולים "משגב לדך", והודות להדרת פניו, להליכותיו הנעימות עם הבריות ולכח-השפעתו בנאומיו ולידיעתו הרבה בתורה ולחכמתו זכה לחיבה ולהוקרה מצד יודעיו ושומעי דבריו בארץ ובמסעיו בחו"ל. הצליח בשליחויותיו לטובת המוסדות, והכספים שהביא ל"משגב לדך" היו לעזר רב לרכישת החצר בשביל המוסד ולהקמת בניניו החדשים. בביקוריו באיטליה בשנות 1896 ו-1902 נתקבל לראיון פרטי אצל המלך ויטוריו עמנואל השני והמלכה, נשא לפניהם נאום בעברית, שתרגומו פורסם בעתוני איטליה.
בירושלים היה עסקן פעיל במוסדות העדה הספרדית, ממנהלי עדת המערבים (עולי ארצות צפוןאפריקה) וחבר בית-דינה יחד עם הרב משה מלכא והרב נחמן בטיטו .
כשעבר בנו משה יוסף ליפו ב-1903 כסגן מנהל מרכז בנק אפ"ק מראשית הוסדו, עבר גם הוא שמה ולבקשת התושבים הספרדים שביפו שמש בהתנדבות כרבה של העדה, אך את התואר הרשמי "חכם באשי" לא יכול לקבל בגלל נתינותו הצרפתית. משנתמנה הרב ב"צ עוזיאל לרב ראשי ביפו המשיך לשמש כדיין וראב"ד בבית-הדין של העדה המאוחדת לספרדים ולאשכנזים, וגם אז בהתנדבות. במלחמתהעולם הראשונה הוכרח לצאת מצרימה בגלל נתינותו הצרפתית, ואחרי המלחמה חזר ארצה והמשיך לשמש כדיין במשרד הרבנות של הקהלה המאוחדת ליפו ותל-אביב.
בשעות הפנאי משרות הצבור וממעשי צדקה וחסד היה מעלה על הכתב חידושי תורה. כמה מכתביו אבדו בעקב הטלטולים בשנות המלחמה. פרסם בדפוס את החלק הראשון של ספרו "הוד יוסף" (דרשות, חידושי הלכה ואגדה ותשובות בהלכה) ושני חלקים נשארו בכתב-יד.
נפטר ביפו, כ"א כסלו תרפ"ה. צאצאיו: משה יוסף, ריבה אשת משה בנבנישתי.