בכרכי "התקופה" א-ג בעריכת דוד פרישמן. אחרי שנסגר "העם" עבד כמזכיר מערכת "התקופה" והוצאת שטיבל במוסקבה. היה אחד המרצים הקבועים באוניברסיטה העממית היהודית על יוצרי הספרות העברית. הרצה הרצאות בעברית במועדון "תרבות" ובנשפים ספרותיים. כשגברה המצוקה במוסקבה עבר לפוצ'פ פלך צרניגוב (אוקראינה) לפי הזמנת חברו הסופר שמעון ביחובסקי בעלה של המשוררת אלישבע. עבד שם כמורה בבית ספר כללי למקצועות ההומניסטיים. השתתף בעתון המקומי "ידיעות המועצה בפוצ'פ" בציורים מהווי המהפכה. היה פעיל בסניף המקומי של פוע"צ בפעולות פוליטיות ותרבותיות. היה הכתב הרשמי של סוכנות "רוסטה" בגליל הומל. כן השתתף בעתון "דער אידישער ארבעטער" בויטבסק. היה היועץ הספרותי לתיאטרון המקומי ומנהל ועדת התרבות של האגודות המקצועיות המחוזיות. השתתף כנציג "פועלי ציון" בועידות המחוזיות והעירוניות של הפועלים והאכרים בהומל.
בשנת 1917 נשא לאשה את נחמה בת צבי דמיט רובסקי מעיר קמנץ ליטובסק, פלך גרודנה. ב-1921 חזר לליטא והתישב בקובנה. התמסר לפעולה הציונית ובמיוחד לעבודת התעמולה למען קרן היסוד. היה חבר הנשיאות של קרן היסוד והקהק"ל. הצטרף למערכת העתון הציוני "די אידישע שטימע" וערך אותו במשך זמן מסוים. יסד יחד עם אליעזר אליהו פרידמן את השבועון העברי "הצופה" שהופיע כשנתים (19221921). בשנת 1922 ערך יחד עם משה כהן את דוהשבועון העברי "הד ליטא" שיצא על ידי "די אידישע שטימע". כמו כן ערך ביחד עם י. רוזנבוים את השבועון "דער אידישער עמיגראנט".
השתתף כציר לועידת הקהלות הראשונה בליטא ונבחר כחבר ל"ועד הארץ" של יהודי ליטא. כמו כן היה חבר הנשיאות של הקהלה היהודית בקובנה, היה פעיל בתנועת "החלוץ" ובמפלגת צ. ס., ערך יחד עם שמואל פרידמן את עתון התנועה "אונזער וועג" ו"די צייט". אחרי סגירת "הד ליטא" ערך יחד עם מ. כהן את דו-השבועון העברי "נתיבות". עבד כמורה בגמנסיה העברית, בגמנסיה הריאלית ובבית המדרש למורים של "תרבות" בקובנה. הקים תלמידים למאות ולאלפים ברוח א"י העובדת. כהן במשך שנים מספר כיו''ר הסתדרות המורים העברים בליטא, חבר מרכז "תרבות". הופיע בהרצאות ובנאומים בכל ערי ליטא ועיירותיה. השתלם באוניברסיטה הליטאית בקובנה וגמר את המחלקה ההיסטורית והפילולוגית והוכתר בתואר מוסמך למדעי ההיסטוריה. את הדיסרטציות שלו בליטאית כתב על "יל"ג ויצירתו" ו"התנועה הלאומית במאה הי"ט והציונות". ב-1925 ביקר בא"י ופרסם את רשמי בקוריו בעתונות היהודית בליטא. השתתף בעתונות הכללית הליטאית וחבר את הערכים על הספרות היהודית והעברית ועל סופריהן באנציקלופדיה הליטאית הממלכתית. שמש כבוחן ראשי למורים עברים מטעם מיניסטריון ההשכלה בליטא. הרצה שורת הרצאות ברדיו הליטאי על ארץ ישראל ועל מפעל היצירה של היהודים. בשנות 35- 1933 ערך את העתון היומי של א"י העובדת "דאס-ווארט" בקובנה והיה ציר ב-5 קונגרסים ציוניים (ה-13, 14, 16, 17 ו-18). ב-1935 עלה לא"י עם משפחתו וממשיך בעבודת ההוראה והחינוך. מקודם בגמנסיה ע"ש "אחד העם" בפתח-תקוה ובבית הספר התיכוני למסחר בת"א. השתתף בקביעות ב"הארץ" בימי עריכתו ע"י ד"ר מ. גליקסון. נבחר לחבר מועצת הסניף של מפלגת פועלי א"י בתל אביב. התמסר לפעולה העברית בתפוצות כחבר מרכז "הברית העברית העולמית" ועורך בטאונה "עם וספר" במשך עשר השנים האחרונות. מ"מ מנהל הברית העברית העולמית ד"ר א. רוזנפלד בזמן ביקוריו בתפוצות. חבר הועד המרכזי של אגודת הסופרים העברים בא"י. היה חבר המערכת של עתון הנוער העובד "במעלה", משתתף קבוע ב"דבר", "הפועל הצעיר'', "מאזנים", "גליונות", "גזית" ו"העולם". מרצה מטעם המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים ומחלקת התרבות של הועד הלאומי. פרסם אלפי מאמרים בעתונות העברית, האידית, הרוסית והליטאית. מהם תורגמו לגרמנית, אנגלית וספרדית.
ספריו: "פייבוש", סיפור, הוצ' "טל" (אודיסה תרע"א); "במדרון", קובץ ספורים, הוצ' "עזרא" (קובנה תרפ"ג) ; "בתיה חן", רומן, הוצ' מצפה (ת"א); "בערוב חייה" (קובנה תרצ"ה); "בשלכת", קובץ ספורים (הוצ' מס, ירושלים); "מבקרים בספרותנו", הוצ' גזית, ת"א; "אבדותינו" - נאום הספד בועידת הסופרים העברים הי"ב על סופרי ישראל שנספו (ת"א תש"ו); "נצחונה של לינה" (הוצ' דרימר ת"א).
בטבת תש"ז נחוג יובל הששים שלו ונתפרסמו בעתונים, בשבועונים ובירחונים בארץ ובחו"ל מאמרי הערכה על הסופר, המחנך, העסקן והחבר, איש העם והתנועה. במרבית המאמרים הובעו דברי הוקרה לאישיותו וליצירתו המגוונת כמספר וכמבקר, המטפח רגשי אהבה לאדם וחבה לספרות ויוצריה.
צאצאיו: אשר (מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים למדעי המזרח, חוקר ומתרגם השירה הערבית, מעובדי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לא"י, במשרדה המדיני בושינגטון), אביבה אשת יעקב סרודק (חימאי).
אלחנן (הנרי) שכטר
נולד בכפר קורז'ביץ, מחוז חוטין, בסראביה, רוסיה, כ"ו כסלו תרמ"ג (1882), לאביו דוד יהודה (סוחר) ולאמו רחל בת דוד זאב אלטמן . קיבל חינוך מסורתי ובבחרותו החל לעסוק במסחר בעצים.