זו היתה בנגוד לזכיון-רוטנברג - נדחתה. לאחר שאנשים רבים הכניסו חשמל לבתיהם, הוכרחה גם העיריה להיכנע. אז הקים תחנות-כוח גם בחיפה ובטבריה, שרשתותיהן נתרחבו ותפוקתן גדלה משנה לשנה.
משגמר את ריכוז כל ההון הדרוש נגש לביצוע המפעל הגדול של הירדן והירמוק. לכך השיג את הסכמתו של האמיר עבדאללה אבן חוסיין ההאשמי לעשות את העבודות הדרושות למפעל החשמל אף בשטח שלטונו, להעביר על שם חברת החשמל שטח בן 6000 דונם מעבר לגבול ולבונן שם את המפעל. בשנים הראשונות שלאחר הכיבוש הבריטי השתדל להשפיע על מדינאים צרפתים, שבניגוד להסכם סייקספיקו תוותר צרפת על שטח ניכר בצפון הארץ, הדרוש לחשמולה של הארץ, לטובת ארץ-ישראל העברית. גורם זה, יחד עם גורמים אחרים, עזר להרחבת גבולות ארצנו כלפי צפון.
למעלה מארבע שנים היה עסוק בפרטי המפעל, המריץ את העובדים לתת את מכסימום יכולתם, שקד לטובתם בקביעת שכרם ובתנאי חייהם ובשמירת בריאותם ואפילו את בניני מגוריהם התאים בבל הפרטים לתנאי האקלים למען בריאותם ונוחותם של העובדים. המפעל התקדם והלך. בקעה הפכה לאגם-מים, הירדן הועבר לאפיק חדש מזרחה והוזרם לתוך הירמוק בעוד שתחילה נשתפך הירמוק לתוך הירדן -והמים הכלואים באגם המלאכותי הוזרמו אל הטורבינות והפיקו זרם חשמל כביר, שהועבר ברשת כבלים נושאי מתח גביה לחיפה ולתל-אביב. בשנים הראשונות כמעט והספיק חשמל הירדן לכל הארץ חוץ מירושלים. על ירושלים וסביבתה הקרובה (ברדיוס של 20 ק"מ) היה זכיון קודם למאברומאטיס היוני, על כן לא יכלה להיכלל בזכיון רוטנברג. אך בינתים עבר הזכיון לידי אנגלים והספקת החשמל בירושלים וסביבתה נשארה בידי חברה אנגלית.
משהתפתחה הארץ בקצב מהיר ובממדים מפליאים הקימה החברה בשנת 1934 תחנת כח טרמית בחיפה וסמוך למלחמת העולם השניה הקימה את תחנתהכח הגדולה בתל-אביב מצפון לשפך הירקון היא תחנת רידינג. הודות לכל אלה היה בידי חברת החשמל לספק אור וכוח לערים ולכפרים, לחקלאות ולתעשיה, אף הגבירה בתפוקתה בשירות מאמץ המלחמה, ועדיין היא הולכת ומרחיבה את מפעליה. גם הערים הערביות מתקשרות עמה ומבקשות את שירותה.
אגב פעילותו המוגברת בניהול מפעלו, שירת את העם והישוב אף בשטחים אחרים. בתקופת הסכסוכים בדבר שכנות הכותל המערבל ומסגד עומר, שקדמו להתפרצות מהומות אב תרפ"ט, ניסה להשפיע על השלטונות שיעשו סידורים צודקים למתן סיפוק לשתי העדות בדרכי כבוד ושלום, ושוב נתקל ברוח הרעה של מזימות אפלות, שנתכוונו להציף את הישוב בנחלי דם יהודים כדי להכשיל את בנין הבית הלאומי, ושוב גילה בפני ועדת החקירה את תככיו של האחראי לשלטון בתקופת המהומות.
כשניסו אויבי עם ישראל לנצל את המהומות לחיסול המפעל הציוני והיה צורך בהנהגה ישובית מעשית, הועמד בראש הועד הלאומי. לאחר שעברה שעת החירום התפטר מהנהלת הועד הלאומי וחזר לעבודתו, אולם המשיך לשרת את הישוב בשטחים אחרים. עזר הרבה ליסוד נמל תל-אביב ויזם את חברת התעופה העברית "נתיבי אויר ארצישראליים", שלמענה נסלל שדה החניה ליד תחנת רידינג, וכך השתתף בפעולות רבות אחרות.
בתרצ''ט, במלאות לו 60 שנה, נבחר לאזרח כבוד של תל-אביב.
ב-1940, כשהוחמר מצב המלחמה, אמר ללכד את הישוב לפלגותיו בחזית מאוחדת למאמץ המלחמה, ושוב הועמד בראש הועד הלאומי. בגלל מחלתו הוכרח להסתלק מתפקידו זה, אך המשיך לתמוך ולעזור למאמץ המלחמה ולסיפוק צרכי שעת-חירום של הישוב עד רגעי חייו האחרונים.
נפטר בבית-החולים האוניברסיטאי "הדסה" בירושלים ביום השבת לפנות בוקר, י"ד טבת תש"ב (3.1.42) ונקבר למחרתו בהר הזיתים כפי שביקש בצוואתו, "שיינתן לו הכבוד להיטמן בהר הזיתים בירושלים בין שורות העמלים הצנועים ; לערוך את הלויתו לפי מסורת ישראל, בלא זרי-פרחים ובלא הספרים ולא לקרוא על שמו רחובות, נחלאות, כפרים ומושבות".
ואלה הם דבריו האחרונים בצוואתו שבועות מספר לפני מותו: "פלוג עמנו לכתות, עדות ומפלגות היה תמיד בעוכרינו. מלחמת אחים הביאה אותנו לעברי פי פחת, ואם לא תחדל תחריבנו.
"לכן בקשתי וצואתי לישוב ולנער הגדל בתוכו, לזכר תמיד שלא יהודים של כתה או מפלגה זו או אחרת נרדפים ונדרסים, כי אם עם ישראל בכללו.
"בין שנרצה ובין שלא נרצה, אחים לצרה אנחנו - נבינה נא את זה ונהיה אחים לחיים ליצירה, לפעולה ולבנין.
"הנער שלנו - תקות עתידנו. בחנוכו העברי הנכון - בטחון קיומנו. עקרוני חנוכו הנכון הם: שרשיות, בינה ודעת, אחדות ואחוה, רצינות ונאמנות. לחנוך הנער ברוח זו אני מקדיש את ההכנסות מתוך כל רכושי, שהועבר ושיועבר מדי שנה בשנה, לאוצר פנחס רוטנברג. ישמש נא הון זה והכנסותיו התחלה של קרן למען חנוך הנער ברוח אחדות ואחוה רוח ישראל.
"אני מבקש את מנהלי האוצר להוציא לפועל את רצוני זה''.