בא"י. בסוף 1918 יצא לארה"ב ושהה שם ששה חדשים בשליחות ציונית, ובשובו השתתף כחבר ועד המשלחות היהודיות ליד ועידת השלום בוורסאיל, ונבחר להשתתף בועד-הצירים הציוני בארץ-ישראל כנציג יהודי רוסיה.
אחרי ביקוריו בארץ ב-1904 לשם יסוד ביתהחרושת לסבון "עתיד" ואח"כ ב-1908, 1910 ו-1912 עלה ב-1919 להשתקע בארץ.
היה מיוזמי הבנק האפותיקאי הכללי ביחד עם יצחק ניידיץ' וחבר הנהלתו בשנות 1925/31. באותה תקופה ניהל חברת מכרות, שעסקה בחקירות גיאולוגיות בארץ. היה חבר הנהלת חברת "גאולה" (1907/31), יחד עם אליהו ברלין, חבר הנהלת בנק הפועלים (1921/23), מנהל בית-החרושת "סיליקט" בת"א (1923/30).
כשיסד זאב ז'בוטינסקי ב-1925 את מפלגת הציונים הרביזיוניסטים (הצה"ר) הצטרף אליו מהיום הראשון ובמשך שנים היה יו"ר מרכז הצה"ר בא''י. ב-1933 עבר למפלגת המדינה העברית בראשותו של מאיר גרוסמן וב-1935 חזר להצה"ר והיה חבר בה עד פטירת ז'בוטינסקי (כ"ט תמוז ת"ש).
אחרי סיום מלחמת-העולם השנית ב-1945 נסע לאנגליה ולארה"ב בשליחות הצ"ח ונתקבל שם בכבוד גדול וראש עירית ניו-יורק ברך אותו בשם העיריה.
צאצאיו: גלה (ז"ל), יהודית, שמואל (מהנדס, חיפה), הרצליה אשת נחום לוין.
מנוח אביוב
נולד בדרבנט, קוקאז, רוסיה, בשנת תרל"ג (1873), לאביו אבא ולאמו שושנה. קיבל חינוך מסורתי והתמחה בעבודה. נשא לאשה את צפורה בת דוד. אחרי הפרעות בקישינוב והתחדשות גל הפרעות ביהודי רוסיה בכלל בא עם אביו לסייר את הארץ. שהו כאן 17 יום ותרו את הארץ לארכה ולרחבה ולמדו את תנאי ההשתרשות והחיים כאן.
חזרו לרוסיה, שם מכר את רכושו ועלה ארצה עם משפחתו ב-1906 והתישבו בירושלים.
כשקנה ישראל זייגר מעירית רמלה 2000 דונם מתוך 4000 הדונמים ששנלר הגרמני קנה מהעיריה לשם הקמת חות-שפון והמקום נועד ליסוד המושבה באר יעקב, היה הוא בין הראשונים שהצטרפו אל הרב יעקב יצחקי, רכש לו נחלה והשתתף ביסוד המושבה באר-יעקב. בנה בית ונטע פרדס. היה כמה פעמים חבר הועד ומ-1928 ואילך היה מוכתר המושבה עד יומו האחרון.
נפטר בבאר יעקב, ד' אדר ב' תש"ו.
צאצאיו: זבולון, מיכאל, חזקיהו, אורה, בתציון, אברהם, חסידה אשת בנימין זהבי, עמנואל, ישראל ז"ל (נהרג בשעה שעמד על משמרתו כנוטר מתנדב).
שלמה הכהן מילנר
נולד בראדוביץ, בוקובינה (אז אוסטריה), בשנת תקצ"ז (1837), לאביו יהודה. למד בחדרים ובישיבות, ואח"כ למד את מלאכת הטחינה, התקדם בד, עד שהגיע לדרגת מנהל טחנה גדולה של האציל בעל האחוזה בראדוביץ.
בתרמ"א הושפע מרעיון חיבת ציון ואמר לעלות ארצה, והוא אז כבר עמוס עול משפחה בת 10 נפשות. שנתים התנגדה אשתו, ובסוף נתקבלה עצת הרבי משטיפאנשט (במולדבה, משושלת רבי ישראל מריזין-סדיגורה), שיסע תחילה עם בנו בכורו, שכבר הגיע לגיל חובת הצבא, ואם ימצא בארץ-ישראל מקום פרנסה יקח שמה את בני ביתו.
באב תרמ"ג נסע עם בנו בכורו, נתקבל לאכר במושבה הר-טוב והחברה המיסדת הבטיחה לכל מתנחל קרקע, סידור משק ותמיכה לקיום עד ליבול. חזר לבדו, הביא את משפחתו ואת הצעיר יקותיאל סגל מקרובי אשתו, שנמלט מפנני חובת הגיוס, וביום ד' טבת תרמ"ד הגיעו ליפו, יצאו להר-טוב והתחילו לעבוד.
כשנודע לו, שהחברה המיסדת והתומכת היא מיסיונרית, ולמנהל מטעם החברה נודע שהוא שלח את נח בנו ללמוד בירושלים ולקבל חינוך יהודי אמתי, פרץ סכסוך ביניהם, והוא עזב את השדות הזרועים ועלה עם משפחתו בחוסר כל לירושלים.
כאן החל לעסוק במקצועו בקנה-מדה זעיר. קנה כמויות קטנות של חטים והנהיג בעיבודן את השכלולים שלא היו נהוגים בארץ לפניו : רחץ את החטים ויבש אותן על מחצלות, טחן אותן בטחנה ערבית (שעבדה בכח סוס אחד כסוי-עינים וטחנה ביום שלם שק אחד חטים), עשה נפות-יד מקלף שקנה מסופר-סת"ם והפריד בהן את הסולת מהקמח, ואשתו מכרה את התוצרת המעוטה ומזה התפרנסו בדוחק.