עגלות וסוסיהן ונוסעיהן, מעבר לגשר נהר וילייקה בעיירה רצ'קה, התפרנס בשפע ונתן צדקה ביד נדיבה, ונוסף לכך בהיותו בעל זכויות מיוחדות. לא היתה בביתו רשות כניסה לחוטפי ילדי ישראל למסרם לחינוך אצל גויים ולהכשירם לחיות חיילי הצאר - זה היה בעת, שהממשלה הטילה על כל קהלה יהודית מכסה של מספר נפשות שעליה, לספק לצבא, וכדי להציל את בני העשירים והמיוחסים היו שולחים שכירים קשי יד ולב, יהודים, לחטוף מבני העניים ולמסרם למלכות - היה ר' מאיר אוסף לביתו ילדי עניים ומחזיקם בחסותו עד שנצלו מהחטיפה על-ידי "שינוי שם" או בתחבולה אחרת) ולאמו שיינה בת ר' יהודה ליב רוזוב .
בן 8 נתיתם מאמו ואז נשלח יחד עם אחיו פסח ליב אל קרובו של אביו, הרב פסח ראש-בית-דין בסמורגון. שם למד בתלמוד-תורה ובישיבה. אחרי בר-מצוה עבר למינסק ולמד בישיבת "הגאון הלמדווניק" (בישיבת יאחובקה ליד מינסק), בבית המדרש של בליומקס ובבית-המדרש הגדול אצל ר' גרשון תנחום פוזניק. בן 17 נשא לאשה את שרה מרים בת ר' ישראל דניאל נכדת ר' בנימין מדוקשיץ, פתח חנות מכולת והתפרנס בדוחק. בן 23 עבר לפלך טאמבוב, ברוסיה הפנימית שמחוץ ל"תחום המושב", שם היה אחיו הבכור פסח ליב גוטליבוביץ עשיר גדול ומנהל עסקי הספירט של הבארון גינצבורג , למד את השפה הרוסית ואת הליכות החיים ברוסיה הפנימית, פתח ביתמסחר לספירט בכפר פרוז'ינקה, מחוז זדונסק, פלווורונז', חכר אחוזות והגיע למעמד מבוסס. בן 27 של בליומקס ובבית-המדרש הגדול אצל ר' גרשון ועסק במסחר והצליח, זכה לכבוד רב בחוגי בעלי האחוזות ונקרא ברוסית "אניסים מירונוביץ' רחוב". אך בנפשו ובשאיפותיו היה יהודי דתי-לאומי. היה מראשוני חובבי ציון וב-1884 יסד בוורונז' חוג חובבי ציון בשם "החוג הראשון", שבו השתתפו נפתלי פפירנה, בנימין זלקינד (אביו של ד"ר אלכסנדר זלקינד ממנהלי "הדסה"), אברהם לב (מראשוני תל-אביב ומ טובי אזרחיה ופעיליה), אליהו קפלן מסקאפין ושמואל משה ריבלין. הוא היה יו"ר החוג וישראל בנו היה המזכיר. החוג היה מתאסף בכל חודש וקיים קשרים עם א"י ועם הבילויים מנשה מאירוביץ וישראל בל קינד. במסעיו בערי רוסיה הפנימית - ריאזאן, אוריול, טאמבוב ועוד - עשה תעמולה בין היהודים לחיבת ציון, יסד יחד עם חבריו אגודה לעזרת יסוד מושבת הבילויים גדרה. נתן לבניו חינוך לאומי-מסורתי ועזר רבות להצלת יהודים שבאו לרוסיה הפנימית בלי זכות לגור מחוץ לתחום המושב.
ב-1904 החליט לחסל את עסקיו הגדולים ברוסידה ולעלות ארצה. ב-1905 שלח ארצה את בנו ישעיהו וזה רכש בשבילו 600 דונם קרקע בפתח תקוה, מאדמת אחוזת לחמן וחזרזור. עלה ארצה ב-1906 והתישב בפתח-תקוה. ניהל את משק הכרמים וההדרים בעזרת בניו, נלחם בתוקף למען עבודה עברית, למען שמירת שבת ובנין הישוב ברוח דתית-לאומית והצדק בין אדם לחברו. קבע עתים לתורה ולעת זקנה שקד על לימוד התורה ברוב זמנו.
נפטר בפתח-תקוה, כ"ד טבת תרצ"ג.
צאצאיו: ישראל בנימין, ישעיהו, ד"ר מאיר (רוסיה), רפאל, רוזה אשת ד"ר צבי גולנדסקי (רוסיה), אלקה אשת ד"ר מרדכי לוריא (ארה"ב), לאה אשת אברהם גורביץ (מוסקבה), רבקה אשת יונה וקסלר, אסתר אשת משה עוזיאלי ז"ל (עסקנית מרכזית בהסתדרות ויצ"ו).
אריה שוייצר
נולד בעיר בנדין, באזור המכרות זגלמביה, פולין, בשנת תר"ן (31.12.1889), לאביו זאב (סוחר), ולאמו שפרינצה בת מאיר-נטע שטייניץ, מבנדין. בעודו תלמיד נכנס לתנועת "פועלי ציון", יסד את תנועת הנוער שלה, והשתתף בפעולה מהפכנית נגד המשטר הצארי, בהפצת עתונות מהפכנית בין הקוזאקים שחנו בסביבה. נאסר וישב בכלא בבנדין, וארשה ואודיסה. אחרי שחרורו הצטרף לתנועה ה"פיונרית" (החלוצית) של המפלגה ובלי ידיעת הוריו ובלי רשיון כניסה טורקי עלה ארצה בשנת 1908.
מיפו יצא ברגל לראשון לציון והחל לעבוד שם כפועל חקלאי. עבד גם בסלילת הכביש לראשון. ומראשון לרחובות, וכן בכביש מקומי מראשון לציון אל הכרמים (זה היה הכביש הראשון, שפועלים עברים סללוהו בקבלנות על אחריות עצמם). עבד גם בנס ציונה, בן שמן, חולדה, השתתף בעבודת הכיבוש בבאר יעקב וברוחמה. לעבודה זו ברוחמה ארגן קבוצה יחד עם אבן-טוב (כעת אכר בכפריחזקאל). השתתף בקרבות הגנה ברחובות (בעת התנפלות מצד הכפר זרנוקה), ראשון לציון, בן שמןורוחמה. בתקופת עבודתו בראשון לציון שימש