בתפקיד "אינפורמטור": עסקן מתנדב לטפל אחרי יום העבודה בצרכי הפועלים העולים החדשים, לסדר להם מקום לעבודה,ללינה, אשראי, עזרה רפואית וכדומה. בהיותו שם חבר ועד הפועלים יסד את הקואופרטיב הראשון לתעשיה ביתית (עשית שקיקי-נייר, מילוי סיגריות, הכנת סומכות לעצי-הדר) כדי להעסיק את הפועלים בימים של הפסקות בעבודה החקלאית, ואת ההון החוזר הראשון, בסך 5 נפוליונים זהב, השיג בהלואה מאת יהושע גורדון , שחזר אז מלימודיו בלונדון, ומאת האכר מר אמ ציסלבסקי. יסד קבוצה קבלנית חקלאית בשם "העודר". השתתף בשתילת עצים ודשא על אדמת החולית שממערב לראשון לציון, ובהיותו אח"כ אכר בנחלת יהודה (במשך 13 שנה) ארגן יחד עם יונה הורביץ (כעת אכר בנהלל) קבוצה קואופרטיבית בת 18 משפחות להכנת חצי מיליון שתילים של עצי נוי.
כחבר פעיל בפועלי ציון השתתף בועידות המפלגה, בועידת האיחוד ליסוד "אחדות העבודה", בועידות ההסתדרות החקלאית ביהודה ובועידת היסוד של קופת חולים. פרסם מזמן לזמן בעתון "אחדות" רשימות על העיר עזה, על חיי הבידואים בנגב ועוד, ב"קונטרס" שהוציאה אחדות העבודה - בחתימות "עזר", א"ש, ש. ש-ר, ובידיעות ארכיון העבודה פרסם ציור מההוי של תקופת העלייה השניה: "איך נצחתי את הקדחת", שנתנסה בה בשפע בתקופת-בראשית של עבודתו בארץ.
במלחמת-העולם הראשונה הוכנס לרשימה השחורה של השלטון כ"מנהיג מסוכן של הציונים השמאליים" והוחלט לגרשו מן הארץ. הוא הסתתר והתחפש בשינוי פספורט ומלבוש, וכשנאסר תמורתו המוכתר של ראשון, מר יצחק מרקוביץ , בעל משפחה גדולה, מסר את עצמו בידי השלטון והובל במשמר חזק לעיר חלב בסוריה. לאחר זמן שוחרר על מנת להתיצב בכל בוקר במשטרה וקיבל עבודה כמחסנאי בסניף "כרמל מזרחי" בעיר. מפעם לפעם נאסר מחדש, בזמנים שהצבא הטורקי נחל תבוסות בחזית והשלטונות ערכו לשם הסואה פנימית תהלוכות-נצחון מוסיקאליות ברחובות העיר, ובכל פעם שוחרר בהשתדלותם של מנהל סניף "כרמל מזרחי" מר חזנוב (אחיו של הביל"ויי חזנוב מגדרה) ושל העסקן המקומי מר מאיר נחמד. בסוף הצליח לחפסיק את קשריו עם המשטרה על-ידי קבלת עבודה בשרות הצבא כמנהל "קאזינו הקצינים" שליד רשת הרכבות.
בשרותו זה פעל גם כסוכן מתנדב של "ועד ההגירה" מדמשק (המקשר בינו ובין הועד היה יצחק בן-יעקב) להגשת עזרה למגורשים הפוליטיים העוברים ברכבת דרך חלב לטורקיה ובהשגת מטבעות-זהב תמורת לירות-נייר במחירים נוחים והעברתן לועד ההגירה לשם עזרה כלכלית לישוב ולהצלתו מרעב, ולא פעם סיכן את עצמו בשרותים אלה.
בסוף קיץ תרע"ח נודע לו דרך שווייץ, שבקרוב תבוא ההתקפה הבריטית הגדולה בחזית הירקון והרי אפרים לכיבוש צפון ארץ-ישראל וסוריה, ואז החליט לברוח ארצה לפני שירצו הטורקים לסחבו עמהם הלאה לטורקיה. בהרפתקאות רבות, בהסתתרות בין חביות ריקות ברכבת-משא צבאית, בפספורט מזויף, בהתחפשות לחייל גרמני חולה ובשיחוד חייל גרמני משגיח ברכבת-חולים, הגיע דרך דמשק עד מרחביה, ובינתים הביא מאת דוד בלוך, שהיה אז פעיל בדמשק בהעברת עזרה לישוב, משלוח מטבעות זהב למטרה זו בטרנסאקציה מסבכת בלי רווח לעצמו, ומסר את המשלוח ליוסף ארדשטיין, שהיה אז ב"כ קופת פועלי ארץ-ישראל בגליל. משם הועבר בעגלה לחדרה ומצא מקלט אצל יהושע וישני, שהיה אז בעל מלון שם, ובגלל חקירותיו החשדניות של המודיר הטורקי הוכרח לצאת לעבודה בכריתת עצים ביער לצרכי הצבא, כפועל מהגר. בו ביום נכנס הצבא הבריטי והוא עם עוד חברים הלכו נגד זרם הצבא ברגל לתל-אביב וחזר לביתו בנחלת יהודה. כאן יסד מיד מועדון-הארחה לחיילי הגדוד העברי האמריקאי שחנו בקרבת מקום.
נשא לאשה את חנה בת דוד פוגוצקי, מזכרון יעקב.
כחבר ועד המושב השתתף בפעולה להעברת האדמה על שם הקרן הקיימת לישראל. לאחר שנים אחדות עבר לתל-אביב, עבד בהבאת זיפזיף ובבנין ואח"כ נתקבל לעבודה בחברת החשמל. היה חבר בועד-ההורים הראשון ופעל למען הנהגת ארוחתחלב לילדים מחוסרי אמצעים, חבר בועד הראשון בשכונת השכנים א', מראשוני הפעילים באגודתהספורט "הפועל" וממיסדי תזמורת כלי-הרוח שלה. גם בין עובדי חברת החשמל היה חבר פעיל בועלים שונים והשתתף בפעולה לרכישת 52 מגרשים לשיכון בצפון תל-אביב בשביל עובדי החברה.
צאצאיו: נינה אשת שלמה ליבוביץ, דוד.