את המשק של אשתו וגם כאן התמסר לעסוק בצרכי צבור. היה מהעסקנים המסורים למען החינוך החרדי, ממיסדי הבנק הקואופרטיבי של אכרי המושבה, חבר ועד המושבה ובשנות מלחמת-העולם הראשונה קיבל עליו את התפקיד הקשה והמסוכן של מוכתר המושבה. עזר ל"פררים" (משתמטים ובורחים מהשרות בצבא ובגדודי עבודה באזור החזית), לאסירים ולמגורשי יפו ותל-אביב והגן במסירות על עניני המושבה בפני השלטונות. גם אחרי המלחמה הוסיף לפעול לטובת הצבור בהצנע-לכת.
נפטר בתל-אביב, ו' ניסן תרצ"ז, והובא לקבורה בחדרה.
צאצאיו (מאשתו הראשונה): יפת, אחיטוב, מלכה אשת דוד נוביק, לאה אשת אפרים ויזלר, אביגיל אשת ראובן גורדון ; (מאשתו השניה): שרה אשת יחיאל נוביקוב.
אברהם זאב גורדון
נולד בשאוולי, ליטא, בשנת תרי''ז (1857), לאביו ר' ראובן יוסף , רבה של קהלת ראדווילישקי (הדור ה-17 לשושלת של רבנים וגאונים במשפחתו). קיבל חינוך תורני, השתלם בהשכלה כללית והתמסר מבחרותו לתנועת חיבת ציון.
נשא לאשה את שרה בת ר' שרגא פיבל יעקבזון (מראשוני חובבי ציון ומעשירי מוסקבה. גר שנים רבות במוסקבה, עסק במסחר וביתו היה מרכז לחובבי ציון שם. בנה בתים בשבועת "כנסת ישראל" בירושלים שיגורו בהם תלמידי חכמים בחנם).
בתר''ן ביקר בארץ יחד עם הרב יעקב מזא"ה ואחרים. הצטרף לחברת "מנוחה ונחלה" שיסדה את רחובות ורכש בה קרקע, ובתרנ"א עלה ארצה עם משפחתו ועם חותנו, התישב ברחובות בין הראשונים, סידר לו משק גדול והנהיג בו עבודה עברית טהורה. השתתף בפועל בהגנה על המושבה בראשיתה מפני התקפת הערבים מהכפר השכן. כדי להכיר את הארץ עבר בה ברכיבה לארכה ולרחבה.
אח"כ עבר להתישב בראשון לציון, בין המתנחלים ב"העליה השניה" של המושבה, רכש 72 דונם קרקע ופיתח את משקו. שקד על פיתוח המקום וטובת הצבור, וכשהשיגה המושבה את עצמאותה בשנת תרנ"ז וניהול עניניה עבר מהפקידות של הבארון רוטשילד לידי ועד נבחר של התושבים, נבחר לחבר הועד ולמבקר החשבונות, וכן היה חבר הועד בשנות תרנ"ז-תרפ"ב בהפסקות שקד על סידור הספקת-מים משוכללת לתושבים, סידור הכבישים והגנים ושיפור צורת המושבה ומוסדותיה הרוחניים, ובכללם התלמודתורה שהיה ממיסדיו ומשפרצה מלחמת-העולם הראשונה בתרע"ד התמסר לארגן אגירת מזון צבורית להצלת התושבים מרעב ומדלדול בידי ספסרים.
אחרי כניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ עבר בתרע"ח לדור בתל-אביב. גם כאן התמסר בכל המרץ לפעילות צבורית לטובת הכלל ולעזרת הפרטים הזקוקים. עזר לבעלי-מלאכה ולמחוסרי פרנסה לבצר את מעמדם והשתתף בפעילות בייסוד הבנק "קופת עם" כמכשיר לאשראי עממי. כן השתתף בפעילות ובמסירות במוסדות צבור שונים. ביחוד התמסר בשנות תרפ"ב-פ"ח לבנין בית-הכנסת הגדול בתל-אביב, להשגת הכספים הדרושים, לגמירת הבנין ולריהוטו ושכלולו עד לנטיעת העצים בחזיתו.
היה קובע עתים לתורה ותומך בספרות ובתרבות העברית.
נפטר בתל-אביב, כ"א אלול תרצ"א (3.9.31) ונקבר בבית-העלמין הישן.
צאצאיו: יהושע (ז"ל), מנחם, יוסף, רחל.
מנחם קצורין
נולד ביפו, א' אב תרנ"ז (5.8.1897), לאביו אברהם (יליד ירושלים, ממשפחה שעלתה ארצה מאנגליה בראשית המאה ה-19, והיה חלוץ הטחינה המיכאנית (בכח מנוע-נפט) ביפו) ולאמו נעשע בת הדיין משה יוסף רוזמן מירושלים. למד ב"חדר", בת"ת "שערי תורה" בבית-הספר של חברת "עזרה" מגרמניה ואח"כ למד רפואה בקולג' האמריקאי בבירות.
בשנת 1914 נשא לאשה את שושנה בת יהודה צבי רוזמן מירושלים.
כשחזר הביתה עבד כעוזר לרוקח ביפו, ובעת גירוש היהודים מיפו ותל-אביב במלחמת-העולם הראשונה (ז' ניסן תרע"ז), עבר לקלקיליה ואח"כ לכפר ג'מאל. בהיותו בקלקיליה הגיש עזרה רבה כרוקח וחובש למגורשים המתגוררים בקלקיליה וגם למחנה הגדול של המגורשים שחנו בכפר-סבא. בהיותו נתין ספרדי נהנה ממדה מסוימת של חופש תנועה בארץ ומאפשרות של גישה לאנשי השלטון. ביתרונותיו אלה