דות הצבור שבשכונה ובעיר. השתתף הרבה שנים בהנהלת ועד הדר הכרמל. עמד בראש ועדת-הבקורת ועומד בראש הועד לשיפור הדר הכרמל.
בשנות מלחמת-העולם הראשונה שקד בהנהגת "ראש הגולה" מאיר דיזנגוף לעזרת מגורשי יפו ות"א שנקלעו לחיפה ולמחוז הצפון, לסידורם הזמני ולהספקת צרכיהם. באותו זמן גאל מידי הגרמנים כ-500 דינם על הכרמל ובסביבת הדר הכרמל כמאה דונם, שעליהם הורחב הישוב העירוני העברי בחיפה. עזר למהנדס יוסף לוי בגאולת 6000 דונם מצפון לעכו, שעליהם נוסדה המושבה נהריה ו-6-5 אלפי דונם על הכרמל ועזר ליסוד הנקודה יערות הכרמל בשטח זה.
עזר ועוזר לכל מפעל ישובי וצבורי ולגאולת קרקעות. היה מבוני ישיבת "תפארת ישראל" ומוסדות אחרים וממשיך בעסקנות צבורית בחיפה.
צאצאיו: מנחם (טכנאי בבית-החרושת של האחים ירושלמי), ישראל (מהנדס אדריכל בחיפה), טובה, תמר.
אברהם דוד שלונסקי
נולד בה' אדר ב' תר"ס בקריוקוב ליד קרמנצוג, פלך פולטבה (אוקראינה), לאביו טוביה (ממשפחת חסידי חב"ד, עסקן ציבורי וציוני, חבר לאגודת "בני משה", משך בעט סופרים ואף חיבר מנגינות, ביניהן המנגינה הידועה לשירו של טשרניחובסקי "שחקי, שחקי על החלומות") ולאמו צפורה לבית ברברמן (נכדתו קול ר' אברהם דוד לאווט, ה"חוזר" של הרבי מליובביץ', שעל שמו נקרא אברהם דוד שלונסקי).
קיבל חינוך תותי וכללי. ספג את אהבת הארץ ברוח "חיבת ציון" המעשית והרוחנית.
אחרי בר-מצוה שלו (1913) הועלה ע"י אביו לא"י כדי ללמוד בגמנסיה "הרצליה". כאן פירסם את שיר הנעורים שלו בעתון הגמנסיה "טל שחרות". עם נמר שנת הלימודים הראשונה יצא, כמנהג רוב תלמידי "הרצליה", לחדשי החופש אל בית הוריו לחו"ל, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ להשאר ברוסיה והמשיך את לימודיו בגמנסיה ביקטרינוסלב (היא דנייפרופטרובסק כעת).
בשנת 1917 נדפס בדרך ארעי שיר משלו ב"השלח" (בעריכת הד"ר י. קלויזנר). היה מראשוני החבתם של "החלוץ" ברוסיה ולאחר שנסיונו הראשון בשנת 1920 לעלות לארץ-ישראל מקרים (דרך קושטא) לא עלה בידו, הצליח שנה אחרי-כן להגיע לפולין ומשם עלה ב-1921 לארץ-ישראל מטעם "החלוץ". עבד בכביש עפולה-נצרת, בימים ההם כתב את השיר "אהל-שח", שנפוץ מיד והושר בשעתו בכל הארץ עוד לפני שראה אור בדפוס. אחר כך עבר לעין-חרוד והשתתף בכיבוש העמק עם חברי "גדוד העבודה". בשעות הפנויות אחרי העבודה עסק בכתיבה, אך העלים את הדבר, מחמת הניגוד החזק שהיה רווח באותם הימים נגד "סטיות אינטליגנטיות". ורק לאחר שנזדמן לתל-אביב, נתגלגלו שירים, משלו לנ. ביסטריצקי, לפ. גינזבורג ולד. בארון, שהדפיסום ב"החיים" (בעריכת פ. גינזבורג) וב"הפועל" הצעיר". מאז עבר לתל-אביב ועבד בעבודות בנין. בהשראת עבודה זו חיבר את הפואימה הידועה שלו "מול הישימון", שהיא ביטוי דינאמי לבנייתה של תלאביב. באותם הימים התחילה פעולתו הספרותית הרצופה. אז נצטרף אל הבמה הספרותית "הדים" (בעריכת יעקב רבינוביץ ואשר ברש) ופירסם בה שירים ומאמרים. בתקופה זו יצא ספרו הראשון "דוי".
בשנת 1925 יצא לפאריס והשתלם במדעי הרוח והספרות. כאן כתב פואימה דרמטית גדולה, שלא ראתה אור עד היום (קטעים ממנה נדפסו ב"כנסת" בשם "בדרך" וב"כתובים"). אותה שנה נוסד "דבר" והוא הוזמן ע"י ברל כצנלסון לבוא ולהצטרף כעובד העתון. פרסם בו שורה של שירים ומאמרים.