ב"ירחון להשכלה עצמית" של הסטודנטים הציוניים (רוסית). בזמן למודיו בציריך נכנס לקורפורציה האקדימאית "עבריה" ובשנת תרע"ה היה יו"ר שלה. בשנת תרע"ו (1916) היה עורך של העתון הלאומייהודי "התעוררות" (Das Erwachen), שהשתתפו בו טובי הסופרים היהודים. גמר בשנת תרע"ו (1916) בהצטיינות את חוק למודיו בציריך וקבל תאר של ד"ר למשפטים. בשנת תרע"ח חזר לבקו ועבד בתור מזכיר הבנק הממלכתי של הרפובליקה האזרביג'נית. אחרי שובו לבקו בשנת תרע"ח (סוף 1917) לקח חלק פעיל בתנועה הציונית, היה חבר מערכת "המבשר ליהודי קבקז" (רוסית) ופרסם בו שורת מאמרים המוקדשים לבעיות ההתישבות העברית בא"י. יחד עם אחיו יעקב השתתף בארגון קורפורציות ציוניות בין הנוער הלומד. יסד ועמד בראש האוניברמיטה העממית העברית בבקו והיה מרצה בה על "תולדות הכלכלה היהודית". בשנת תר"פ נשא לאשה את זינה קבש ויחד אתה עלה לארץ ישראל והתישב בחיפה. באותה שנה עבר את הבחינות בחוק הארצישראלי והתחיל את עבודתו בתור עורך דין. הוא היועץ המשפטי של עירית חיפה, של המועצה המקומית קרית מוצקין, של "ברקליס בנק" ושל "עותומן בנק". נחשב למומחה בחוקי קרקעות והתפרסם ביחוד במשפט של יורשי סולטן עבדול חמיד נגד ממשלת א"י. טפל בתור עורך-דין ברכישת שטחים בעלי ערך להתישבות עברית, וטרנסקציות קרקעיות חשובות עברו דרך ידו (קנית אדמות נהריה, שביציון, אילון, חניתא, עין-גב, כריבה על הר הכרמל, מרכז מסחרי חדש בחיפה וכו'). פרסם מאמרים מקצועיים ב"פרקליט" והרצה על נושאים משפטיים בועידות ארציות של הסתדרות עורכי-הדין העברים בא"י ובאגודת עורכי-הדין העברים בחיפה, שהיה אחד ממיסדיה ויושב הראש הראשון שלה.
היה אחד ממיסדי וחברי ההנהלה של "המועדון העברי", שנהיה למרכז החיים הצבוריים בחיפה. היה אחד מראשוני הצה"ר בארץ ישראל והיה יו"ר מרכז הצה"ר וחבר קומיסריון של הצ"ח בא"י. משנת תרפ"ה עד תרצ"א היה חבר של ועד הקהלה העברית בחיפה, ומשנת תרפ"ז עד תרצ"ג היה חבר אספת הנבחרים והועד הלאומי של כנסת ישראל. בשנים תרפ"ו-תרפ"ז הוציא לאור בחיפה והיה עורך העתון "הצפון" (שהיה העתון העברי הראשון בחיפה). בשנת תרצ"ג נבחר בתור ציר לקונגרס הציוני הי"ח והיה אחד מראשי הנואמים מטעם סיעת הצה"ר. בשנת תרצ"ד ושנת תרצ"ה הגיש לועדת המנדטים ע"י חבר הלאומים שני תזכירים מטעם הצה"ר. בשנת תרצ"ה היה ציר מארץ ישראל בקונגרס היסוד של הצ"ח והיה המרצה על המצב בארץ ישראל. ההרצאר. נתפרסמה במלואה בעתונות הצה"רית בארצות שונות (בעברית, אידיש, גרמנית ורומנית) ויצאה בתור חוברת בשפה הונגרית. בתקופה הזו פרסם מאמרים ב"רוסביט", "הירדן" ו"העם".
בשנת תרצ"ז עזב בגלל חלוקי דעות עקרוניים את הצ"ח ובשנת תרצ"ח הצטרף להנהלת תנועת "בני-חורין". באותה השנה הגיש לממשלת בריטניה בשם תנועת "בני-חורין" תזכיר המוקדש לפתרון בעית ארץ-ישראל. אחרי פרוץ המלחמה העולמית השניה העמיד דרישה להקים חזית לאומית אחידה, פרסם מאמרים רבים לטובת הרעיון הזה וגם הוציא חוברת "מה רוצה חזית לאומית אחידה ?", שבה דרש להקים מורשון ישובי ולהכניס שיטת בחירות רוביות איזוריות במקום בחירות יחסיות המפצלות את הצבור. הרעיון הזה נתקל בהתנגדות עקשנית מטעם מפלגות שונות, שראו בהקמת חזית לאומית אחידה חתירה תחת קיומן.
היה הראשון שדגל ברעיון של ממשלה יהודית זמנית ובשנת תש"א פרסם חוברת "ממשלת היהודים החפשים". בשנת תש"ב יצאה החוברת בהוצאה שניה עם הקדמתו של פרופ' יוסף קלוזנר נוסף לזה פרסם שורת מאמרים על אותו הנושא ב"חברה", ב"הבקר" ועתונים אחרים וגם הופיע באספות פומביות. ביולי תש"ב התאסף בתל-אביב כנוס המוקדש לרעיון הממשלה היהודית הזמנית, ובתמוז תש"ג התקימה קהילת-עם ברמת-גן, שבה השתתפו מאות עסקני הצבור ושנתקבלו בה החלטות לטובת הקמת הממשלה הזמנית. בכנוס ובקהילת-עם היה אחד מראשי המדברים. בשם תנועת "בני-חורין" נהל מו"מ עם ד. בן-גוריון, מ. שרתוק, הרב מאיר ברלין, ב. כצנלסון (ז"ל), א. קפלן, י. בן-צבי ואחרים, כדי לשכנע אותם לעזור להקמת הממשלה הזמנית. בשנת תש"ה הגיש תזכירים לפרופ' ויצמן ולסוכנות היהודית ודרש מהם פעולה מידית באותו הכוון אך נתקל ביחס שלילי. תנאי הצנזורה הממשלתית הפריעו לנהל תעמולה רחבה לטובת רעיון הממשלה הזמנית.
במשך השנים האחרונות פרסם מאמרים רבים המוקדשים לבעיות המדיניות הציונית ב"החברה", שמשתתף בה בקביעות, וגם ב"הבקר", "המשקיף", "הארץ", "הר-הכרמל", "הד ירושלים", "צהרים", "הדהמזרח", "קומונוולט" (אנגלית) ועוד. בזמן בקורה של ועדת האו"מ בא"י בשנת תש"ז (1947) הגיש בשם תנועת "בני-חורין" תזכיר הכולל דרישה להכריז את א"י בגבולותיה ההיסטורים בתור מדינה עברית עצמאית ולהקים ממשלה זמנית שתפעל תחת פקוחה של האו''מ.
ב-5 באוגוסט 1947 (תש"ז) נעצר יחד עם עסקנים אחרים (ראשי עיריות, מנהיגי הצה"ר וכו') ע"י השלטונות ואחרי שהיה עצור במשך 40 יום בלטרון ב' שוחרר ב-13 בספטמבר וחזר לעבודתו הצבורית והמקצועית.
צאצאיו:
שאול
(הלומד משפטים באנגליה), יהודית (הלומדת עתונאות בארצות הברית).