הוחלט על יסודה ביזמתו של הד''ר נחמן רחמילביץ ז"ל. מיוזמי "הועד להגנת כבוד בת ישראל" שנוסד בשנת ת"ש למלחמה בפריצות שפשטה בעקב הצפת ערי הארץ בהמוני אנשי-צבא זרים. מזכיר-כבוד של חברת "פרחי כהונה" לשיעורי-ערב ללימודי קודש. פעיל בציונות הכללית, חבר הועד של הסתדרות הציונים הכלליים בת"א וחבר הועד המפקח על ביה"ס החקלאי במגדיאל ע"ש ד"ר מוסינזון מיסודם של הציונים הכלליים, ועוד.
פרסם את ספרו "המגדל הלבן" עם הקדמת ד"ר יצחק אפשטיין (תרפ"ט).
בשנת 1947 פרסם תזכיר לועדת החקירה של האו"מ על שאיפת הציונות ועל מכשולי הממשלה הא"י להגשמתה (בצרפתית). בצורת חוברת שנשלחה לגדולי המדינאים בכל ארצות העולם.
צאצאיו: דבורה אשת דוד יהודה; משה (חקלאי בנתניה): גבריאל; מתילדה.
חיים רבינוביץ
נולד ביפו, בשנת תרנ"ו (1896), לאביו זליג אריה (מחלוצי תעשית הספירט והשמרים בארץ) ולאמו טויבה . למד תורה ואח"כ השתלם בהשכלה כללית ובשפות זרות בבתי-הספר של חברת כי"ח ("אליאנס") וחברת "עזרה" הברלינית. אח"כ עזר לאביו במסחר קמח ותבואות, בקבלנות לאספקת הצ בא במלחמת העולם הראשונה, וכן בהגשת עזרה בגלוי ובסתר לנצרכים ולנפגעים ממצוקות המלחמה והרעב ומצרות רבות אחרות.
נשא לאשה את טובה בת מנחם יוסף יהודה ליב סלונים ועסק במסחר יינות ומשקאות ביפו ואחר בתל-אביב, והמשיך לעזור ולהשתתף במפעלי אביו בתעשיה ובמעשי חסד. היה אהוב ומכובד על ערבים ויהודים כאחד והשתמש בקשריו לעזור ולהיטיב לזולת ולמנוע צרות ויסורים מאנשים רבים.
בהיותו תושב פתח-תקוה השתתף שם ביסודה ובפעולותיה של לשכת הבונים החפשים "דוד ילין" וביום 28.1.45 נבחר לנשיאה.
נפטר בפתח תקוה, ז' שבט תש"ז (28.1.47). צאצאיו: משה, אברהם, זליג.
יעקב מאיר גולדצוייג ("יאנקל אפטייקר")
נולד בירושלים, בשנת תרי"ז (1857), לאביו יצחק. למד בת"ת ובישיבת "עץ חיים", נשא לאשה את חיה בת ר' אליהו יהושע בלוצין.
למד רוקחות בהתמחות באופן פרטי בביתמרקחת, כמנהג הימים ההם. שרת כרוקה בביתהחולים "משגב לדך", עסק זמן-מה במסחר בטבקהרחה בחנותו בירושלים ברחוב היהודים בעיר העתיקה. כתב לפעמים מאמרים ב"החבצלת". נסע לאיסטמבול והשתדל לקבל תעודת-רוקח באישור ממשלתי, אך לא עלה בידו.
כשחזר ארצה המשיך בשרותו כרוקח ועוזר לרופא בטיפול בחולים: בעקרון תחת פיקוח הד"ר מזיא, ברמלה בשרות הממשלה הטורקית, בחדרה תחת פיקוח הד"ר הלל יפה , ובכל המקומות הללו הגדיל לעשות, חוץ מהכנת תרופות לפי הוראות הרופא, בטיפול במחלות עינים, אזנים, מלריה, טיפוס וכו', סבל עם המתישבים הראשונים וריפא אותם, ביחוד בחדרה ומרוב שימוש ליד רופאים למד במשך הזמן לקבוע דיאגנוזה ותרופה כמו רופא מוסמך. משנת תר"ס ואילך עבד במשך 30 שנים רצופות בנוה שלוט שביפו כרוקח ורופא "לשעת הדחק". הרופא הגרמני ד"ר לורד היה שולח אליו רצפטים כמו לרוקח מוסמך ואחראי, ואנשי ההמון, וביחוד הערבים מהעיר ומכפרי הסביבה היו באים לבקש את עזרתו הרפואית בכל המחלות הנ"ל שהתמחה בהן וכיבדוהו כ"רופא פלא".
לעת זקנה חלה והוכנס לבית-החולים "משגב לדך" בירושלים, שבו התחיל את שרותו הרפואי. ושם נפטר ביום כ"ח שבט תרצ"ד.