עמד בראש הועדה הסניטרית של יפו בתרע"ו למלחמה במחלת החלירע שהחלה להתפשט בארץ.
יצא לעבודה חקלאית ובשנות 1915/18 היה חבר קבוצת דגניה. ניהל את קופת-חולים של פועלי יהודה ואח"כ את קופת-חולים של "הפועל הצעיר" עד ליסוד ההסתדרות הכללית וקופת-חולים שלה ב-1920. היה חבר המרכז החקלאי בשנות 1917/23. השתתף ביסוד ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץישראל והיה חבר הועד הפועל והמזכירות שלה עד 1930, חבר אספת הנבחרים והועד הלאומי, ב-1924 מזכיר הועד לעניני ארץ-ישראל העובדת שבברלין, ב-1925/27 חבר מועצת עירית תל-אביב. היה חבר המשרד העולמי של "התאחדות צעירי ציון - הפועל הצעיר". יסד את "המשכיר המרכזי" (חברה קואופרטיבית להספקה של העובדים העברים בא"י) וכן את ברית הפיקוח לקואופרציה הצרכנית בא"י.
נשא לאשה את אלזה בת אליעזר פלטואר.
השתתף כציר בקונגרסים ציוניים רבים מטעם "הפועל הצעיר" ואח"כ מטעם מפא"י. כיום הנו מנהלו הכללי של "המשכיר המרכזי"; יו"ר ברית הקואופרציה הצרכנית; חבר המשרד של "איחוד עולמי" של פועלי ציון - התאחדות: חבר מועצת ההסתדרות הכללית; חבר מועצת מפא"י; חבר המרכז החקלאי של ההסתדרות ; חבר הנהלת בנק הפועלים ; חבר הנהלת בית-החרושת "שמן" (מעת שעבר לבעלות יהודית בשיתוף הון פרטי והסתדרותי); חבר הועד המרכזי של האינטרנציונל הקואופרטיבי; חבר ההנהלה של החברה הבינלאומית למסחר קואופרטיבי; חבר המועצה הממשלתית המיעצת לקואופרציה היהודית בארץ.
פרסם מאמרים ב"הפועל הצעיר", "דבר", "המשק השיתופי" ובקבצים ובמאספים ובעתונות בארץ ובחו"ל, ואת החוברות על "משקינו החקלאיים בא"י" (בתרפ"ב) ועל "בנק הפועלים בא"י" (גם באידית ובגרמנית) בתרפ"ד.
צאצאיו: תרצה, אבשלום.
שניאור זלמן סמסונוב
נולד בהומל, רוסיה הלבנה, בשנת תרל"ו (1876), לאביו אריה ליב (תלמיד-חכם, עסקן צבורי ובעל עסקי מסחר ותעשיה) ולאמו מלכה למד בחדרים וקיבל גם חינוך כללי.
משקנה אביו נחלה בחדרה מאת וילנסקי, שליחו של יהושע חנקין , החלה המשפחה לעלות ארצה ולהתישב על הקרקע ואחדים מהבנים עלו לפני ההורים, להכשיר את הקרקע ולהתחיל בעבודה. מקודם עלה האח הבכור נחום, ואח"כ עלה הוא ביחד עם אחיו אהרן וגיסתם רבקה אשת נחום , בשנת תרנ"א.
שלשתם החלו לעבוד, עמלו וקדחו וקמו והוסיפו לעבוד. שניאור זלמן היה בחור עליז והשתדל לשבור בתעלולים מבדחים את הדכאון שהעיק על המתנחלים בשל הקדחת וקציר-המות שהפיל חללים רבים. המציא תחבולות מחוכמות להכשיל את מזימותיהם של גנבים ערבים שניסו בלילות לגנוב את בהמות העבודה.
לפקודת הרופאים היתה המשפחה עוברת לחדשי הקיץ לזכרון יעקב, וכאן נשא לאשה את מרים בת אריה ליב נידרמן. נשאר לישיבת-קבע בזכרון יעקב ועבד במשק של חותנו. התמחה בהרכבת גפנים ועציפרי ורבים ביקשו את עזרתו (גם אהרן אהרנסון הזמין אותו להרכיב את הנטיעות שנטע במשק של חברת "דורשי ציון" בחדרה, שנמסר לניהולו).
בזכרון יעקב לא השלים עם סדרי הנהגת המושבה. דרש ישרנות וסדר בהקפדה (גם מילדיו וגם מאחרים) ומתח בקורת חריפה על הועד וראשיו ובתור "רוסי" היה יוצא-דופן בין ה"רומינים". הועד גזר עליו גירוש ואז הגישו ידידיו הרבים "פטיציה" לועד נגד הגירוש, - והגזירה נתבטלה.
ב-1907 נסע לפאריס לעבוד שם ולעזור לאחיו הצעיר יצחק לגמור את לימודיו כרופא וטרינרי. הזמין את משפחתו שתבוא גם היא שמה, אך בגלל החורף נתאחרה נסיעת המשפחה ומרוב געגועים עזב את פאריס וחזר ארצה אחרי שהותו שם פחות משנה.