למדה בבית-הספר מיסודו של הבארון בנימין רוטשילד . עברית למדה מפי המורה אליהו ספיר בתנאים פרימיטיביים, בלי ספרי-לימוד, ואת רוב השיעורים הוכרחו להעתיק מעל הלוח. לעומת זה התנהלו השיעורים הצרפתיים בשפע והידור על-ידי המנהלת מרת פארב , שחילקה ספרים בכל המקצועות בצרפתית ובמחסן שבמרתף היו ארגזים מלאים מכשירי פרבל ושאר אמצעי-לימוד חדישים - הכל בצרפתית, ולא פעם הרגישה אלישבע קנאה לשפה העברית ולכבודה והשתוקקה שמכשירים אלה ישמשו לחינוך הפעוטות בעברית, אלא שהמנהלת והפקידות ראו את ההוראה בעברית כ"רע הכרחי" שבגלל קנאותם של התושבים אי אפשר לוותר עליו, אך לא כדאי לעזור בכך.
בגלל ריב בין הפקידות ובין בית גיסין גורשה מבית-הספר. המשיכה ללמוד בראשון לציון, ביקרה בגן-הילדים של המושבה (הראשון בארץ ובעולם בעברית, בהנהלת אסתר שפירא ) והתאמנה בהוראה. באייר תרס"ג הוזמנה ירושלימה לפתוח את גןהילדים העברי הראשון בעיר, מיסודם של "בני ברית" וחברת "עזרה". כל זמן עבודתה בירושלים גרה בבית דוד ילין (שבנו אבינועם , הי"ד, היה אחד מחניכיה) וקיבלה ממנו עזרה בשאלות לשוניות. כן הוסיפה להשתלם במשנה ובספרות עברית מפי יוסף בר"נ מיוחס והשתלטה גם בצרפתית ובגרמנית ובנגינה. במשך הזמן התפתח הגן והתגבר על הקשיים המיוחדים שבירושלים (ה"חרם" מצד החרדים הקנאים, בליל לשונות בפי הילדים, ועוד), ונוספו עוד גנים בעיר ואח"כ ביתר המקומות בארץ. אחרי שהתחילה את עבודתה, שלפי הדוגמה הצרפתית מראשון-לציון היתה בנויה בעיקר על מכשירי פרבל ופסטלוצי לפיתוח ההסתכלות והפעילות, למדה מהנסיון את החשיבות החיונית שבפיתוח הרוח, שלשם כך נחוצים שירים וסיפורים על רקע החיים העבריים שבארץ ואי אפשר להסתפק בתרגומים וחיקויים ליצירות שצמחו על קרקע זר, - ובכיוון זה פעלה והדריכה את הגננות הראשונות שהצטרפו אליה. חיברה שירים וסיפורים ומהם שלחה, לפי הזמנה, לסמינריון הגננות בוארשה.
כשנתגלו נטיות לקצץ במפעל החינוך העברי ולהתחיל בצמצום הגנים, עזבה את ירושלים בתור מחאה, נסעה לבקר את אחיה במוהילב שברוסיה, ובזמן שהותה שם השתתפה בפעולות חברת "עבריה" וערכה שיחות והרצאות על תחית הארץ והשפה.
בהיותה ברוסיה נשלחה אליה שמה הזמנה מאת הפקידות לבוא ולפתוח גן-ילדים בפתח תקוה, ובשנת תרס"ט החלה לעבוד במושבה בגן-הילדים וביסוד אגודת "עבריה" ושיעורי-ערב וביתר הפעולות להשלטת הדיבור העברי והתרבות העברית.
בתרע"ב נישאה ליקותיאל משה אפרתי (לפנים שרויט ) יליד בריינסק, פלך גרודנה, מתלמידי ישיבת הרב יצחק יעקב ריינס בלידה, שעלה ארצה כחלוץ.
המשיכה בפעולות צבוריות כלוחמת לשויון זכות האשה, צירה לאספת-הנבחרים הראשונה, ביסוד ויצ"ו, בעזרה סוציאלית, ובזמן האחרון בהנהלת גמ"ח "בנות התקוה".
בנותיה: אסתר אשת יוסף בן אהרן מרקוס, גאולה אשת יהושפט גורדון (שתיהן בפ"ת), שפרה אשת הרצל וישניוב (בקיבוץ שריד, היה סרג'נט בבריגדה העברית), אפרת אשת עודד מנהיימר (בקיבוץ גשר).
אבינעם ילין
נולד בירושלים, ראש חודש אדר ב' תר"ס (1900), לאביו דוד ילין ולאמו איטה בת ר' יחיאל מיכל פינס .
למד בגן-הילדים העברי הראשון בירושלים (השני בארץ), שנוסד בשנת תרס"ג והתנהל ע"י אלישבע גיסין; אח"כ למד בבית-הספר למל ובבית-המדרש למורים. בתרע"ז גלה לדמשק יחד עם כל בית אביו. שם הרחיב והעמיק את ידיעותיו בערבית ובסורית וגברה בו הנטיה להשתלמות במדעי המזרח.
אחרי המלחמה חזר עם בית אביו ירושלימה, זמן קצר שימש בהוראה בתלמוד-תורה של הספרדים, בעיר העתיקה ובתר"פ יצא להשתלם במדעי המזרח באוניברסיטת "קריסט קולידג'" בקמברידג', אנגליה. ולמד שם שלש שנים. שם תרגם מסורית את הספר "משלי אחיקר החכם", שמיחסים את זמן חיבורו לתקופת סנחריב מלך אשור. הספר יצא במהדורה ראשונה בתרפ"ג ובשניה בתרצ"ח (חודש אחרי מותו).
כשחזר ארצה נתמנה לקצין-מחוז לעניני היהודים במשרדי מושל מחוז ירושלים, ומשנת תרפ"ה ואילך שימש כמפקח על בתי-הספר העברים מטעם מחלקת החינוך הממשלתית.
נשא לאשה את אלזה בת החוקר והמחנך הידוע. הרב ד"ר אליעזר הלוי גרינהוט .
כל ימיו שאף להוסיף ולהפיץ דעת. בשנות תרפ"ט-תר"ץ השתלם במכון לחינוך באוניברסיטת