נוך ילדיו הובאה גננת מארץ-ישראל.
במלחמת-העולם הראשונה פעל רבות לטובת הפליטים והמגורשים מארץ-ישראל ונחשב כ"קונסול היהודים". התגייס לצבא הבריטי בגדוד אחד עם הפרופ' נורמן בנטוויץ ', שהיה אז מרצה בבית-הספר למשפטים של ממשלת מצרים, שרת כרופא הגדוד והגיע אתו בהתקדמו עד לחזית עזה, ואח"כ המשיך בשרותו בקצין רפואי עד סוף המלחמה.
אחרי המלחמה המשיך בפעולה מוגברת למען ארץ-ישראל, הציונות והתרבות הלאומית. עזר לשליחי הישוב והציונות שביקרו במצרים ובהשפעתו ובהדרכתו סלל להם דרכים אל השלטונות וראשי הצבור היהודי וקשר קשרים פוליטיים עם הערבים וחוגי השלטון לטובת ארץ-ישראל העברית. יסד את הסניף הקאהירי של הסתדרות צעירים עברים עולמית והקדיש לו הרבה זמן, מרץ וכסף, ויחד עם רעיתו עזר ליסוד הסתדרות המכבי והצופים העברים.
בשנת תר"פ יסד את השבועון היהודי הלאומי "ישראל" בעברית, בערבית ובצרפתית. (לעריכת ההוצאה העברית הזמין את יהושע קנטורוביץ , לערבית את סעד מלכי ואת הצרפתית ערך בעצמו בעזרת רעיתו). פעל על עמודי עתונו להחדרת ההכרה הלאומית והציונית ליהודי מצרים ולהסברת צדקת הציונות ללא יהודים ולהדיפת דברי השטנה של צוררי ישראל ושונאי ציון, וכן לשיפור חיי הצבור היהודי במצרים, וההוצאה הערבית של עתונו שימשה מקור לידיעות-אמת מהנעשה בארץ-ישראל בשביל הקוראים היהודים דוברי ערבית בארצות המזרח הקרוב, ועל המתרחש בחיי היהודים במצרים מסר ידיעות ליהודי העולם כסופר סט"א בקאהיר.
נפטר בקאהיר, כ"ד שבט תרצ"ג (20.2.33). צאצאיו: יהודית אשת הרצל צוקרמן: מכבי .
הרב חנניה יהושע
נולד בסלוניקי בכ"ה שבט תרל"ו (1876). בנו יחידו של הרב גבריאל יהושע. בשנת תרל"ז, בהיותו בן שנה אחת, עלה יחד עם הוריו לא"י והשתקעו בירושלים. עד שנת ט"ו לחייו חונך בביה"ס "דורש ציון". מכאן עבר לישיבת רי מנחם בכר יצחק ואח"כ בישיבת "תפארת ירושלים". בשנת תרנ"ג (1893) נשא לאשה את רחל בת אברהם אופלטקה, נכדתו של הרב יצחק מפרג. ממיסדי בית חנוך יתומים לעדת הספרדים בירושלים וחבר הועד במשך שנים רבות. בשנים תרע"ד-תרפ"ה היה חבר בית דינו של הראב"ד דוד פאפו. השתתף בועדת הגיוס לצבא ובמועצת הפלך (מג'לס אדארה) שבה השתתפו נציגי העדות בארץ. בהשתדלותו שוחררו הרבה רבנים מחובת שרות בצבא. היה ציר אספת הנבחרים הראשונה, חבר ועד העיר ליהודי ירושלים, חבר מועצת הסתדרות המזרחי.
בשנים תרפ"ה - תרפ"ט כהן כאב"ד בקאהיר של מצרים. שם יסד סניף למפלגת ה"מזרחי" ו"חברת דגל תורה" שמטרתה להפיץ חנוך ותרבות בקרב ההמונים ולפתוח שעורי ערב לבעלי מלאכה. בקיץ תרפ"ו נסע בשליחות כוללות הספרדים לערי טריפולי. בשנת תרפ"ט נסע בשליחות לערי מצרים. תפקידים כאלה מלא בין השנים תר"פ - תרפ"ה. השתתף בועדי השכונות העבריות "קרית משה" ו"בית וגן". בשנת תש"ד נסע יחד עם אחרים כשליח לערי סוריה בשליחות ועד פליטי רוסיה. רבא"ד לעדת הספרדים בירושלים.
בשנת תש"ב פרסם בירושלים את ספרו "מנחת הח"ג" - שו"ת בעניני הלכה. מכין לדפוס חלק שני לספרו הנ"ל. כמה מחדושי תורתו נדפסו בספר "פני דוד" לר' דוד פאפו וב"המאסף" הירושלמי. בכ"י נמצא אצלו גם פירוש על פרקי אבות.
צאצאיו: בוקאס אשת חיים הדאיה ז"ל, אסתר אשת העו"ד מאיר חי ג'יניאו, פורטוני אשת חסדאי אמירה, מרגלית אשת יוסף חיון, יעקב, גבריאל,
ברור פפירמייסטר
נולד בטוקום, פלך קורלנד, (לטביה) בשנת ת"ר (1840). למד בחדרים ובישיבות, השתלם בהשכלה כללית, יצא ללמוד בגרמניה והוסמך למהנדס-אדריכל.
מתוך רוב מרץ ביקש לו דוקא את הקשיים וההרפתקאות שבחיים. עבד כמהנדס וחימאי בבאקו ובטשקנט בעת שבאזורים ההם היו מרידות ומהומות.
זמן מה אחרי יסוד ראשון לציון עלה בשנת תרמ"ב ארצה, וכשנוסף שטח בן 4000 דונם על אדמת המושבה כתב לאהרן אחיו, בעל תעשית בירה בפוספישקה ליד וילנה, על האפשרות לרכוש הלק מהקרקע ולהתנהל בארץ, ובכסף ששלח לו אחיו קנה 1000 דונם. נטע כרם בן 400 דונם, סידר משק למופת לפי השכלולים שלמד בגרמניה, והיה הראשון שהביא ארצה תרנגולות גזעיות ללול המודרני שבנה.
כאדריכל תיכן את התכנית לבנין בית-הכנסת הגדול בראשון לציון, וכמו כן את בית הממשלה (ה"סראיה") ביפו.