כאכר עצמאי היה מהתומכים במרד האכרים בפקידות הבארון רוטשילד , וכשנדרשו כל הכורמים לחתום על מכתב-תודה לבארון, מכתב שבו כלול ויתור על זכות בעלותם על הקרקע לטובת הבארון, סירב לחתום, ולכן סירב הפקיד הראשי בלוך לקבל את ענביו לעיבוד ביקב והוכרח להובילם לשרונה הגרמנית (גם שם היה יקב קטן) - בחביות, בעגלה בדרךחתחתים - ולמכרם בהפסד. גם את ענבי גדרה סירבה הפקידות לקבל ליקב ראשון לציון (בשל טינא ישנה על הבילויים, שהיו "מרדנים" וסירבו להשתעבד לפקידות בגופם ובנפשם), ואז בא לגדרה ועשה להם ליקרים וקוניאק מיינותיהם ולימד את העבודה לצבי הורביץ בהתנדבות, כדי לעזור לאנשים בעלי רגש כבוד לשמור על עצמאותם. לאחר שנים אחדות, כשאחיו אהרן עמד לבוא ארצה עם משפחתו הגדולה, ראה הכרח להכנע לדרישות הפקידות, כדי שאחיו לא יסבול בגלל הסירוב לקבל את ענביו ליקב. אך שמר על רוח החופש וחיכה לימים טובים שיבואו אחרי השעבוד.
נשא לאשה את הלנה לבית פרליס (נזכרת בזכרונות הרצל בקשר לתלונותיה על פקידות הבארון) וילדה לו שני בנים: עמנואל ואליסף .
בניסן תרנ"ו נוסדה ביזמתו בראשון לציון האגודה הספרותית "ערבי-קריאה", לקריאה ולשיחות על נושאים תרבותיים ולאומיים, וניהל אותה יחד עם דוד יודילביץ ומנשה מאירוביץ . הקציב לספריה מקום בדירתו.
מששוחררה המושבה מהפקידות והתנהלה בידי ועד נבחר, שמש כראש הועד בשנות תרס"ג-תר"ע. קיבל את פני הרצל בביקורו במושבה. פעל למען הציונות ויחד עם דוד יודילביץ מכר את מניות הבנק הציוני בסך 12000 פרנק זהב.
בשנות כהונתו כראש הועד נטעו הרבה כרמים חדשים, סודרו כאכרים 15 צעירים מהמושבה ע"י הפקידות, נחפרה באר שלישית במושבה, רצפו את הרחוב מבית הכנסת עד בית הפקידות ובתר"ע עם עלית התימנים למושבה, נבנו להם בתים על אדמת הקה"ק.
מזמן לזמן היה נוסע בקיץ לוילנה, והיה מבאי ביתם של ראשי חובבי ציון שם: ש. י. פין, י. ל. לבנדה וי. אפל. בבקורו שם בתרמ"ח הלך לאספת ראשי חובבי ציון יחד עם גדולי הרבנים, שהתכנסו לדון בשאלת השמיטה בארץ-ישראל. והנה עורר מישהו שאלה אחרת: אב הד"ר י. ל. פינסקר שאינו דתי ראוי לעמוד בראש חובבי ציון. אז קם הוא ודרש מהרבנים שלא יסטו מהענין העיקרי של סדר היום, כי עוד מעט ותגיע שנת השמיטה, "ואנחנו, האכרים בארץ-ישראל. מחכים להוראתכם הלכה למעשה" - ולדרישתו חדלו מהויכוחים על כשרותו של פינסקר ונגשו לעצם הענין.
בגלל המצב הכלכלי הקשה שנסתבך בו עזבו אשתו ובניו אותו ואת הארץ ויצאו לשיקאגו שבארצות הברית, והוא נשאר כאן והמשיך לשאת את עול המשק. אך לעת זקנתו יצא אל משפחתו לאמריקה.
נפטר בשיקאגו, ח' חשון תרפ"ו (26.10.1925) ונקבר בבית-העלמין של אנשי דרוביצ'נר.
שלום יחזקאל מני
נולד בבגדאד, בשנת תרי"ד (1854), בנו השני של הרב החסיד המקובל ר' אליהו מני . (נקרא שלום על שם הרב המקובל ר' שלום שרעבי, שלפי המסורת נראה לאביו בחלומו וביקש ממנו לקרוא אחד מבניו על שמו, ויחזקאל על שם אבי המשפחה).
בעודו תינוק פעוט הועלה ארצה עם הוריו ואחיו, כשאביו נתמנה לרב העדה הספרדית בחברון. למד בתלמוד תורה ובישיבה והגיע לידיעה רבה בש"ס ופוסקים.
נשא לאשה את בוליסה בת אברהם בצראוי , מעולי בצרה שבעיראק.
ניסה לבקש את פרנסתו במסחר, אך למרות כשרו הטבעי לכך לא הצליח בו. גם משרה צבורית לא רצה לקבל, לבל יוכרח לרדוף אחרי הכבוד בניגוד לנטיתו לענותנות ולהחניף לבריות. לכן הוכרח לפרוש מן המסחר והתמסר ללימוד תורה בחבורת ה"חכמים" שלא נשאו משרות רבנות. שקד על התורה ועל עבודת